אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים׃
שני לוחות הברית
והענין כי יש ענין כמו שאמר עקימת שפתים, כי כשהשפתים מדברים בנחת בלי צער אין זה נקרא עקימה. אבל עתה בגלות כשמזכירין פרשיות הקרבנות ובצער גדול ומצטערין על העדר ושאין בידינו לבוא לידי מעשה אז הדיבור היוצא מפיו יוצא בעקימה, כלומר ביגון ואנחה, וזהו בעצמו אדם כי יקריב. אבל לעתיד כתיב (תהלים קכו, ב) אז ימלא שחוק פינו ולשונינו רינה, על כן לא היה די בדיבור, רק אז יחפוץ זבחי עולה וצדק אז יעלו על מזבחך פרים (תהלים נא, כא). ועתה (הושע יד, ג) ונשלמה פרים שפתינו: