מוסר על תהילים נב:ז

ובמדרש מות וחיים ביד לשון הכל תלוי בלשון זכה לחיים לא זכה למיתה. עסק אדם בתורה בלשונו זכה לחיים שהתורה עץ חיים שנא' (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והיא רפואתו של לשון הרע מרפא לשון עץ חיים. אם עסק בלשון הרע מתחייב הוא בנפשו למות שקשה לשון הרע משפיכות דמים שכל מי שהורג אינו הורג אלא נפש אחד אבל המספר לשון הרע הורג שלשה האומרו והמקבלו ומי שנאמר עליו, שכן מצינו בדואג האדומי שאמר לשון הרע על אחימלך בן אחיטוב ונהרג שנאמר (שמואל א כ״ב:ט״ז) ויאמר שאול מות תמות אחימלך ונהרג שאול דכתיב (דברי הימים א י׳:י״ג) וימת שאול במעלו אשר מעל בה', וכן שאול אמר (שמואל ב א׳:ט׳) עמוד עלי ומותתני כי אחזני השבץ קטיגוריא של נוב עיר הכהנים ואין שבץ אלא בגדי כהונה (שמות כ״ח:י״א) ועשית משבצות זהב, ודואג האדומי נשתרש מחיי העוה"ז שנאמר (תהילים נ״ב:ז׳) גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים. מי קשה המכה בחרב או המכה בחץ. המכה בחרב אינו יכול להמית אלא בקרוב והמכה בחץ אינו כן אלא זורק בחץ ומכהו בכל מקום שרואה אותו ולכך נמשל המספר לשון הרע לחץ שנאמר (ירמיהו ט׳:ז׳) חץ שחוט לשונם מרמה דבר בפיו וגו'. וכה"א (תהילים נ״ז:ה׳) בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה:

לא תרצח זו מצות לא תעשה שלא להרוג נקי. ויכלול עוד שלא לנטות אחרי רבים לרעות בדיני נפשות אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד עד שיהיו שנים שנא' (שמות כג) לא תהיה אחרי רבים לרעות, ושלא ילמד חובה מי שלמד זכות תחלה בדיני נפשות שנא' (שם) לא תענה על ריב לנטות. ושלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה אע"פ שהוא חכם בחכמות אחרות שנא' (דברים א) לא תכירו פנים במשפט. ושלא לכרות הדין על פי עד אחד. ושלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עמו שנא' (שמות כג) לא תשא שמע שוא, ושלא לחתוך הדין באומד הדעת עד שיראו שני עדים גופו של דבר שנא' (שם) ונקי וצדיק אל תהרוג. ושלא יורה העד שהעיד בדיני נפשות שנא' (במדבר לה) ועד אחד לא יענה בנפש. ושלא יהרג מחויב הריגה קודם שיעמוד בדין שנא' (שם) ולא ימות הרוצח עד עמדו וגו' ושלא לחוס על הרודף אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף כענין שנא' (דברים יז) וכל העם ישמעו וייראו וגו', ושלא לענוש האנוסה שנא' (שם יד ב) ולנערה לא תעשה דבר. ושלא ליקח כופר מן הרוצח לפי שסופו לרצוח אחר שנא' (במדבר לה) ולא תקחו כופר וגו', ושלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה שנא' (שם) ולא תקחו כופר לנוס. ושלא לעמוד על הדם שנא' (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך. ושלא להניח מכשול שנא' (דברים כב) ולא תשים דמים. ושלא להכשיל עור בדרך שנא' (ויקרא יט) ולפני עור. ושלא להוסיף מלקות המחוייב מלקות שנא' (דברים כה) לא יוסיף פן יוסיף. ושלא לרגל שנא' (ויקרא שם) לא תלך רכיל. וכן הוא אומר (יחזקאל כב) אנשי רכיל היו בך למען שפך דם. ואמרו רז"ל (ערכין פ"ג דף טו.) ג' לשון הרע הורג האומרו והמקבלו ומי שנא' עליו. האומרו מדואג שנא' (תהלים נב) גם אל יתצך לנצח. המקבלו משאול. ומי שנא' עליו מאחימלך בן אחיטוב, ושלא לשנוא בלב שנא' (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך. ושלא להלבין פני חברו. והוא שאמרו יכול אפילו פניו משתנות (ככרום) ת"ל (שם) ולא תשא עליו חטא. ואמרו עוד במערבא במאי זהירי טפי באחוורי אנפין דאזיל סומקא ואתי חיורא. ושלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש שנא' (דברים כד) לא יחבול רחים ורכב. ושלא לנקום שנא' (ויקרא יט) לא תקום. ושלא לנטור שנא' (שם) ולא תטור שכל מי שנוקם ונוטר אינו הולך בדרכיו של הקב"ה שנא' (ירמיה ג) כי חסיד אני נאום ה' לא אטור לעולם. וכן הצדיק אין ראוי לו לנקום ולנטור, ודוקא במילי דעלמא אבל במילי דשמיא מותר ועל זה כתיב (משלי כח) שאת פני רשע לא טוב, ואמר דוד (תהלים קלט) הלא משנאיך ה' אשנא. וכתיב (משלי ח) יראת ה' שנאת רע, ביאורו שנאת איש רע. וכן בהקב"ה אע"פ שאומר לא אטור לעולם לגבי הרשעים הוא נוקם ונוטר שנא' (נחום א) נוקם ה' לצריו וגו':

כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד ג' עֲוֹנוֹת הַחֲמוּרוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ בַּעֲרָכִין (דף ט"ו:). וּבְמִדְרַשׁ שׁוֹחֵר טוֹב: תָּנָא דְּבֵי ר' יִשְׁמָעֵאל: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, מַגְדִּיל עֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד ג' עֲבֵרוֹת: עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכַת דָּמִים, דִּכְתִיב הָכָא (תהילים י"ב ד'): "לָשׁוֹן מְדַבֶּרֶת גְּדוֹלוֹת", וְאִלּוּ בַּעֲבוֹדָה זָרָה כְּתִיב (שמות ל"ב ל"א): "אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְּדוֹלָה". וּבְגִלּוּי עֲרָיוֹת כְּתִיב (בראשית ל"ט ט'): "וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת". וּבִשְׁפִיכַת דָּמִים כְּתִיב (בראשית ד' י"ג): "גָּדוֹל עֲוֹנִי מִנְּשׂוֹא", בָּא לְהוֹדִיעֲךָ, שֶׁקָשֶׁה לָשׁוֹן הָרָע מִשְּׁלשׁ עֲוֹנוֹת הַלָּלוּ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהַהוֹרֵג אֶת הַנֶּפֶשׁ אֵינוֹ הוֹרֵג אֶלָּא נֶפֶשׁ אַחַת, וְהָאוֹמֵר לָשׁוֹן הָרָע הוֹרֵג שְׁלֹשׁה, הַמְסַפְּרוֹ וְהַמְקַבְּלוֹ וְהַנֶּאֱמָר עָלָיו. וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד זֶה? מִדּוֹאֵג, שֶׁאָמַר לָשׁוֹן הָרָע עַל אֲחִימֶלֶךְ לִפְנֵי שָׁאוּל, וְנֶהֶרְגוּ שְׁלָשְׁתָּן. שָׁאוּל שֶׁקִבְּלוֹ, וַאֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, וְדוֹאֵג שֶׁאֲמָרוֹ. שָׁאוּל שֶׁקַבְּלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת שָׁאוּל בְּמַעֲלוֹ" (דברי הימים א י יג). וַאֲחִימֶלֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מוֹת תָּמוּת אֲחִימֶלֶךְ". וְדוֹאֵג שֶׁאֲמָרוֹ, שֶׁנִּטְרַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ"ב ז'): "גַּם אֵל יִתָּצְךָ לָנֶצַח" מִן חַיֵּי הָעוֹלָם, וּמִי גָּרַם לוֹ? לָשׁוֹן הָרָע.