מוסר על תהילים סח:כ

וגרסי' בואלה שמות רבה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו. הה"ד ברוך ה' יום יום יעמד לנו האל ישועתנו סלה. אמר הב"ה לישראל, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. אני נתתי לכם את התורה שתהיו עסוקין בה יום יום, שנא' (משלי ח, לד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום [יום], וכן ואותי יום יום ידרושון, חייכם אני משביע אתכם לחם מן השמים, שנא' (שמות טז, ד) ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו, וכתי' (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. מאי יעמוס, כשאתם עושים רצוני, אני קורא אתכם העמוסים מני בטן, ומעמיס לעם ישועות, בזכות בית המקדש שנקרא אבן העמסה, שנא' (זכריה יב, ג) והיה ביום ההוא אשים את ירושלם אבן מעמסה.

כתב בית יוסף בסימן ר"ו בפסקא המתחלת בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא וכו', עד הני מילי בחד מינא וטעה ובירך עליה בורא פרי האדמה. אבל צנון וזית, ובירך על הצנון לא נפטר זית. ומיהו הר"י כתב שם, דהיינו דוקא שבשעה שבירך בורא פרי האדמה, לא נתכוין לפטור פרי העץ. אבל אם נתכוין לפטור פרי העץ, אינו צריך לחזור ולברך. ולכתחילה אין לעשות כן, דאפושי ברכות כי האי עדיף מלהפקיע ברכות, כי צריך ליתן לכל מין מעין ברכותיו כשאין ברכותיהן שוות, כמו שדרשו רז"ל (ברכות מ, א) על הפסוק (תהלים סח, כ) ברוך ה' יום יום וכו':

עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִקַּח כָּל אֵלֶה הַדְּבָרִים וְלָשׂוּם אֶל לִבּוֹ, וְיַחֲשֹׁב תָּמִיד שֶׁעֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים תָּמִיד בְּכָל הָאָרֶץ. וְזֶהוּ כְּלָל גָּדוֹל: אַל תַּעֲשֶׂה דָּבָר בַּסֵּתֶר מַה שֶּׁאַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת בְּגָלוּי. וַה' הוּא אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, בִּרְאוֹתוֹ שֶׁכַּוָּנָתְךָ לְשֵׁם שָׁמַיִם, לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכָיו לְפָנָיו לְהַצִּילְךָ מִכָּל חֵטְא וּמִכָּל דְּבָרִים רָעִים. וְאִם יֶאֱרַע לְךָ אֵיזֶה הֶזֵּק אוֹ מִקְרֶה — תְּקַבֵּל בְּאַהֲבָה, כְּמוֹ שֶׁהֶאֱרַכְתִּי לְעֵיל. וְאִם תַּצְלִיחַ בְּמַעֲשֶׂיךָ וּבְמַשָּׂא וּמַתָּן, וּפַרְנָסָה שֶׁלְּךָ הוּא בִּרְוָחָה — אַל תֹּאמַר: חָכְמָתִי עָמְדָה לִי, כִּי צָרִיךְ לֵידַע כִּי לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם, וְכִי הַכֹּל מֵאֵת אֱלֹהִים הוּא, וְעַל כֻּלָּם תִּתֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם. וּבְכָל יוֹם תֵּן שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לֹא לְפִי פְּעֻלָּתוֹ — הֵן לְטוֹבָה, הֵן לְרָעָה, חַס וְשָׁלוֹם — וּבִגְלַל זֶה יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן, וּבְכָל מַעֲשֶׂיךָ תַּשְׂכִּיל וְתַצְלִיחַ, אָמֵן.