מוסר על תהילים עב:י

דע כי ס' רבוא עדרים מורים אס' רבוא ישראל שאינם חסרים לעולם מזה המנין, ולכל עדר היה כלב שומר. ונודע כי כלבים מורים על הקליפות, אמרו רז"ל (עי' ב"ק ס, א) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר, ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו (שמות יא, ז). על כן הכניס יעקב כלב להיותו שומר להצאן שלא יגבירו הקליפות בגלות^הגה"הובזה יובן ראינו בצאן נעשו מעשה ניסים ליעקב שנתרבו כל כך, וכי עביד הקב"ה ניסי לשקרי, הלא אמרו רז"ל (בר"ר ק, ה) והביא רש"י בפסוק (בראשית נ, ה) אשר כריתי, שנתן יעקב כרי של זהב לעשו מחמת הקבורה, אמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לי, נמצא כל הרכוש הזה בא לעשו. אלא הענין, לאחר שעלו הצאן ס' רבוא כמספר ישראל, נתנם לעשו לכופר נפש שיהיה הממון כפרתם פדיון נפשם:
ואפשר עוד לתרץ קושיא זו ולומר, דכל מה שנתן לעשו יוחזר ליעקב כשיבא משיח, וכדאיתא בבראשית רבה פרשת וישלח (עח, יב) בענין הדורון של יעקב איתא שם, חד עם דארעא. אמר ליה לר' הושעיה, אין אמרית לך חדא מילתא טבא אמרת בציבורא בשמי. אמר ליה, מה היא. אמר ליה, כל אותן הדורונות שנתן אבינו יעקב לעשו עתידין אומות העולם להחזירן למלך המשיח לעתיד לבא, מאי טעמא, (תהלים עב, י) מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו, יביאו אין כתיב כאן אלא ישיבו. אמר ליה, חייך, מלה טבא אמרת ומן שמך אנא אומר לה, עד כאן:. ומאן דאמר ק"ך רבוא כלבים היו, אתיא כהא דאיתא במסכת שבת פרק ר"ע (פח, א) כשעשו העגל ירדו ק"ך רבוא מלאכי חבלה להסיר עדיים, ורצה יעקב אבינו להכניעם לצאן שיקוים (משלי טז, ז) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עימו. הרי הצאן מורים על ישראל, וסימן מלתא צאן ברז"ל כי נולדו י"ב שבטים מד' אלו "בלהה "רחל "זלפה "לאה ויעקב עבד בצאן ונתנו לו אלו הנשים: