מוסר על תהילים עג:יא

משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם, ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ, היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם (תהלים לג). הזכיר דוד ע"ה בשלשה פסוקים אלו ענין ההשגחה ובאר שהיא שופעת בעולם השפל במין האדם בכלל ובפרט, שהקב"ה רואה מחשבותם ומבין את כל מעשיהם, וכן הוא אומר (שם צד) הנוטע אוזן הלא ישמע וגו', באור הכתוב כי מי שברא כלי הראות וכלי השמע ק"ו שהוא רואה ושומע. וכן אמר שלמה (משלי ה) כי נכח עיני ה' דרכי איש. וכן דרשו ז"ל (אבות פרק ב') דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. והנה אסף המשורר הרחיב באור בענין ההשגחה במזמור ע"ב והוא שאמר (תהלים עג) אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. וכדי להוציא מלבן של כופרים האומרים שהכחות העליונים הם המיטיבים והמריעים והבורא יתברך מסר עולמו להם והוא יתב' אינו משגיח בו כלל לכך אמר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב. התחיל במלת טוב לומר שכל הטובות באות ממנו יתברך והוא טוב לברי לבב בלבד לא אל הרשעים כי ממנו יתברך בא להם הרע ולברי לבב הטוב, וזה לשון אך למעט הרשעים. וכן באר ירמיה ע"ה שכל הטובות והרעות באות ממנו יתברך והוא שאמר (איכה ג) מי זה אמר ותהי ה' לא צוה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. כי בודאי הכל נמשך ממנו יתברך והוא השרש האחד הגמור אשר ממט משתרגים הענפים הן לטוב הן לרע. ומספר והולך ענין הצדיק ורע לו רשע וטוב לו הוא שאמר (תהלים עג) ואני כמעט נטיו רגלי וגו' כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה, יאמר כי כמעט הוא נוטה מדרך האמת כשהוא רואה צדיק ורע לו. ואמר זה על עצמו, וכן מוכיח לשון קנאתי כי איננו מתקנא ברשעים בראותו את שלומם וכי הם עומדים בשלוה אלא כשהוא רואה צדיק ויש לו צרות ומקרים, ויאמר על הרשעים ההם (שם) כי אין חרצובות למותם לשון קשר, כמו (ישעיה נז) פתח חרצובות רשע, והכוונה לומר שמיתתם בנחת וכל אחד מהם בחייו בריא כאולם. בעמל אנוש אינימו, כלומר אין להם ממקרי בני אדם לכן ענקתמו גאוה יצא מחלב עינימו עברו משכיות לבב. ימיקו וידברו ברע עושק וגו' שתו בשמים פיהם וגו' ואמר איכה ידע אל ויש דעה בעליון, יבאר הכתוב הזה כי הם כופרים בידיעה. ממה שידוע כי הם שתי כתות כת כופרת בידיעה וכת כופרת בהשגחה. זאת הכת הכופרת בהשגחה אומרת שהבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל כי הידיעה שלמות היא ביודע וכל השלמות הלא לאלהים הוא ואלו היינו שוללים ממנו הידיעה היינו מחסרים בחק שלמותו, ועל כן גוזרין הכת הזאת כי הבורא יתברך יש לו ידיעה בעולם השפל אבל אין לו השגחה בו שאלו היתה לו בו השגחה איך יצא מלפניו משפט מעוקל בצדיק ורע לו רשע וטוב לו מוטב שנשלול ממנו ההשגחה ממה שנאמר עליו שהוא משגיח ומעניש וגומל שלא כדין. וזאת אומרת שאין לבורא ידיעה כלל שאלו היתה לו ידיעה היתה לו השגחה ואם היתה לו השגחה לא יצא לו בעולם משפט מעוקל. ועל כן הם שוללים ממנו הידיעה לגמרי ומאחר שאין ידיעה אין השגחה. ועל הכת הזאת אמר הכתוב הזה (תהלים עג) ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, וכפל הענין לומר איכה ידע אל בעתיד, ויש דעה בעליון בהוה. (שם) הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל. אך ריק זכיתי לבבי וכו'. ומסיים דבריו לומר כי אחרית רשעים לאבדון, זהו אך בחלקות וכו' איך היו לשמה וכו' כחלום מהקיץ אדני בעיר צלמם תבזה, וזה לתרץ קושית רשע וטוב לו. והזכיר אחריו ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני לתרץ קושית צדיק ורע לו, ובלשון הזה חזר להזכיר בסוף המזמור כי הנה רחקיך יאבדו והזכיר אחריו ואני קרבת אלהים לי טוב. ומצינו שהזכיר דוד ע"ה בענין הזה עצמו (שם עה) אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן וגו'. כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים. יאמר כי ההוללים הללו והם עשירי עולם ושלוים הטובה שלהם לא באה להם ממזרח שמשם השמש יוצא ולא ממערב ולא בסבת יגיעתם בהרים ובמדברות רק מאת השם יתברך באה להם על מעוט זכות שהיה בידם ונתן להם הצלחה עליו כי שופט הוא ישפיל לזה וירים לזה לפי העונש והשכר וההשגחה שופעת עליהם ממנו יתברך. וזהו שאמר בכאן (שם לג) משמים הביט וגו' ממכון שבתו השגיח וגו' והוא משגיח בהם ממכון שבתו והוא הרקיע הנקרא מכון כענין שכתוב (מלכים א ח) ואתה תשמע השמים מכון שבתך, וזהו שאמר שלמה (קהלת ה) אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. אל תתמה על חפצו של מקום אם יביא עליהם רעה שהרי בדין הוא כי גבוה מעל גבוה שומר ורואה מעשיהם או אם הוא משפיע להם טובה ושלוה והם רשעים וחייבים כלייה, אל תתמה על חפצו של מקום כשישפיע להם טובה ואינו נפרע מהם ביחד כי כן דרכו כי גבוה מעל גבוה שומר מלשון (בראשית לו) שמר את הדבר, שמר לי על הפתח, ממתין להם עד שתתמלא סאתם. והנה ירמיה ע"ה באר ההשגחה על שני חלקים כללים ופרטים ואין זה רק בבני אדם שההשגחה שופעת עליהם בכלל ובפרט, והוא שאמר (ירמיה לב) גדול העצה ורב העליליה וגו'. זו היא השגחה כללית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו זהו השגחה פרטית, וזהו שאמר שלמה (שיר השירים ב) דומה דודי לצבי או לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים. ויש לך להתבונן בכתוב הזה שהתחיל לדבר בדרך נסתר באמרו דומה דודי לצבי ולא אמר דומה אתה ואח"כ דבר בדרך קירוב באמרו הנה זה עומד ולא אמר הנה הוא, והענין הזה להורות שהשם יתברך הנמשל לדוד הוא נמצא וקרוב בלב והוא רחוק להשיגו, והוא מאמר הפייט רחוק רחוק משמי השמים וקרוב קרוב משארי, ועל הכוונה הזאת תמצא נוסח הברכות שיש בהן לשון נסתר ולשון נמצא. ואמר אחר כתלנו דימה חומר המפסיק בין השם יתברך ובינינו לכותל שהוא בנין של עפר כי לולא הפסקת הכותל היינו אומרים הנה אלהינו זה, ומקרא מלא הוא כד"א (ישעיה כב) עונותיכם היו מבדילים. ובא ולימד כי אע"פ שיש כותל זה מפסיק משגיח הוא מן חלוני רקיע ומציץ מן החרכים שבכסא הכבוד, וזהו לבטל דעת האומרים כי מפחיתות האדם אצל רוממות השם יתברך ומעלתו אין ההשגחה שופעת בשפלים, ומה שכפל הלשון משגיח מציץ רמז לשתי ההשגחות שהזכרתי ההשגחה הפרטית אינה נמשכת אלא אחר השכל ועל כן אינה נמצאת בשאר בעלי חיים וכל שכן בצמחים, שאין העלה שנפל לו מן האילן הוא בהשגחה מאת הבורא יתעלה, ולא שזה העכביש טרף זה הזבוב בגזרה מאתו יתב', ולא הרוק שרקק ראובן ונפל על היתוש והרגו שהיה ממנו יתעלה, ולא שזה הדג חטף ובלע התולעת הצפה על פני המים ברצון אלהי אלא כל זה מקרה גמור, והראיה שאין בשאר בעלי חיים השגחה פרטית מה שאמר חבקוק (חבקוק א) ותעש אדם כדגי הים וגו' למדך הכתוב כי שאר בעלי חיים נעזבים הם אין ההשגחה בהם פרטית, אבל בבני אדם אינו כן זה הוא שאמר (שם) ה' למשפט שמתו וגו'. למדך שהשגחת ה' יתברך פרטית על האדם להנהיגו בדרכי המשפט ולהוכיחו בתוכחות על עון:

בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, רומז על יכולתו יתברך כי הוא יכול על כל היכולים. וכן נצטוינו לידע דבר זה בידיעה אמיתית ולא די באמונה מצד הקבלה, רק ידיעה בלב מצד ההשגה כמו שכתוב (דברים ד, לט) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ידו"ד הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. ^הגה"הזה לשון מערכת אלהות שער הראשון, מערכת אלהות הוא קיום האמונה האלהיות כאשר נאות לשלימותו יתברך ויתעלה, וכאשר נאות להאמין בו בשלמות האמונה. והוא שצריך כל בעל דתינו להאמין אמונה שלימה אמונה מוחלטת קבועה בלב, שיש אלו"ה קדמו"ן מחד"ש יוד"ע ומשגי"ח ויכו"ל. וקיום אמונה זו הוא באמונת התורה כולה, רצוני לומר תורה שבכתב ושבעל פה, שזה כלל כל התורה. כי כל התורה שבכתב מתבארת על ידי התורה שבעל פה, וכאשר יתבאר עיקר זה בעבודת ההריסה. כי התורה מבטלת כל הדיעות הזרות והאמונות הרעות המבטלות האמונה שזכרנו. כי יש כתות באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, והם כיחשו בה' ואמרו לא הוא. ויש מאמינים בחידושו אך מכחישים ידיעת מחדשו בשפלים, אמרו (תהלים עג, יא) איכה ידע אל ויש דעה בעליון. ויש מודים בידיעה ומסירים ההשגחה לרוממות האל יתברך נגד פחיתות הנבראים, ויגזרו בזה כי אין דעת וחשבון במעללי האיש, ויעשו מאדם כדגי הים, והכלל לדעתם עזב ה' את הארץ למקרים. ויש מאמינים בחידוש בידיעה ובהשגחה, אך גוזרים היות נמנע דבר שלא יודה עליו השכל או טבע, כי עולם כמנהגו נוהג ויכחישו בזה הנפלאות שהם כשינוי הטבע הנקראים נסים נגלים, ומבקשים לנפלאות למצוא להם סיבה וטבע. ובאלו הכתות שזכרנו יש עוד דעות שונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, אין צריך להזכירם. אך הכלל היוצא מהם הוא הריסת התורה או כולה או מקצתה, או להוציא דברים נעלמים למשלים והבלים:
אבל אמונתינו כי התורה בכללה ענייניה וסיפוריה מתחילתה ועד סופה, לא יורה עליהם לא שכל ולא טבע כלל, כי כן הגיע עדינו בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה מסיני. והמצות המתנהגות בעדת ישראל הם עדים נאמנים על כל האמונה, ומתנהגין איש מפי איש, והוא עדות גדול על כל האמונות שזכרנו. ויתבונן זה בדברי הרמב"ן בפרשת בא אל פרעה בטעמי המצות, אמר, וכאשר ירצה ה' בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת ואות בשנוי מנהגו של עולם וטבעו, יתברר לכל ביטול הדיעות האלה כולם, כי המופת הנפלא מורה כי יש לעולם מחדש ויודע ומשגיח ויכול. וכאשר יהיה המופת ההוא נגזר מפי הנביא, יתברר ממנו עוד אמיתת הנבואה כי ידבר אלהים את האדם. ולכן אמר הכתוב במופתים, למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ (שמות ח, יח), להורות על ההשגחה כי לא עזב את הארץ למקרים כדעתם. ואמר למען תדע כי לה' הארץ (שם ט, כט), להורות על החדוש כי היא שלו שבראה מאין. ואמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ, להורות על היכולת שהוא שליט בכל ואין מעכב בידו. אם כן האותות והמופתים הגדולים הם עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה, עד כאן לשונו:
הרי לך כי באמונת התורה הבאה בקבלה איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה, תתקיים אמונת האלהות על השלימות. וקביעות האמונה היא בעשותינו זכר לנסים ולנפלאות הכתובים בתורה, בגופינו בבתינו ובפינו ובכפינו, בכל יום ובכל שעה, ובזה יתאמת לנו כאלו ראינו בעינינו הכל, כי בהתמדת האבות אשר יראום ואשר למדום ויספרום לבנים, זכרם לא יסוף מזרעם להתאמת הענין. כי אין הדור הגון לעשות להם נסים נגלים בכל עת. וכאשר נקבע בלבנו הענין הזה, יתאמת לנו עוד הגמול והעונש בענין המצות עיקרי הדת והאמונה. וכבר האריך הרב ז"ל בענין זה, עד כאן לשונו:ידו"ד הוא האלהים, זהו מציאת הש"י. בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, זהו השגחתו בעליונים ובתחתונים. אין עוד, זה מורה על יכולתו, כי אין בלתו להיות בעל יכולת במוחלט כי הוא יתברך יכול על היכולים וברצונו יתברך נותן יכולת למי שירצה, וברצונו נוטל, וכל זה צריך לידע בלב ולהשיג נוסף על קבלת האמונה: