מִ֭שָּׁמַיִם הִשְׁמַ֣עְתָּ דִּ֑ין אֶ֖רֶץ יָֽרְאָ֣ה וְשָׁקָֽטָה׃
מנורת המאור
ועוד גרסי' בבראשית רבה ואהיה אצלו אמון, אמרה תורה, אני הייתי כלי אומנותו של הב"ה. כיצד, בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטרין, אינו בונה אותו מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותו מדעת עצמו, אלא דפתריות ופנקסיות, יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין, כך הב"ה היה מביט בתורה וברא את העולם, אמ' בראשית ברא אלהים, ואין ראשית אלא תורה, שנא' (משלי ח, כב) ה' קנני ראשית דרכו. וגרסי' במדרש בראשונה ראה אלהים שיקבלו ישראל תורה, ללמדך שאלמלא קבלו ישראל את התורה לא נתקיימו שמים וארץ. ועוד גרסי' בפרק קמא דמסכת ע"ז תניא א"ר שמעון, מפני מה נאמר במעשה בראשית יום אחד ויום שני [ויום שלישי] ויום רביעי ויום חמישי ויום הששי [עם] ה"א יתירה. רמז לחמשה חומשי תורה. מלמד שהתנה הב"ה עם מעשה בראשית ואמ', אם ישראל מקבלין את התורה מוטב, ואם לאו אחזיר אתכם לתוהו ובהו. וכן בני קרח אומרים נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. א"ר חזקיה, מאי דכתי' (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. ר' אחא בשם ר' הונא אומר, נמוגים ארץ וכל יושביה, כדא' נמוגו כל יושבי כנען. פי' שבורים ורעועים. אנכי תכנתי עמודיה סלה, כשקבלו ישראל את התורה, אנכי תקנתי עמודיה סלה, ונתבסס העולם. פי' שהיה העולם נוטה ליפול ולהחרב, עד שקבלו ישראל את התורה, ונעשה לעולם כמין כן לישב עליו, כדי שלא יפול. כדמתרגימינן את הכיור ואת כנו, ית כיורא וית בסיסיה.
שני לוחות הברית
והנה הבריאה היא בג' ימים. א' ראשית הבריאה. ב' קיום הבריאה, והיינו בעת נתינת התורה, כי ארץ יראה ושקטה (תהלים עו, ט. עי' שבת פח, א) בעת נתינת התורה, וכמו שאמרו רז"ל (שבת שם), יום הששי (בראשית א, לא), הוסיף ה' לרמוז על קיום הבריאה היא דוקא ע"י נתינת התורה, והוא הששי המיוחד ו' בסיון. ואם לא יקבלו ישראל את התורה ח"ו, היה העולם חוזר לתוהו ובהו. ג' חידוש הבריאה האמיתית וזה תהיה לעתיד, כי נתקלקל הבריאה בעון אדם, ולא תתקן הבריאה כפי הכוונה הראשונה עד לעתיד, ואז ישמח ה' במעשיו:
מנורת המאור
ועוד גרסי' במדרש תנחומא וישמע יתרו וגו', זה שאמ' הכתוב לץ תכה ופתי יערים והוכיח לנבון יבין דעת. לץ תכה, זה פרעה, שהכהו הב"ה עשר מכות על ששלח ידו על ישראל, ופתי יערים, אלו יושבי הארץ ואלופי אדום, שנא' (שמות טו, יד) שמעו עמים ירגזון וגו', וכתי' (שמות טו, טו) אז נבהלו אלופי אדום. והוכיח לנבון יבין דעת, זה יתרו, ששמע באותות ונפלאות שעשה הב"ה, והוא מין בעצמו, ועשה תשובה ובא ונתחבר עם ישראל, שנא' (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין. מה שמועה שמע. בא וראה, בשעה ששמעו מלכי מזרח ומערב שנקרע הים לפני ישראל, אחזה אותם רעדה וחלחלה מפניהם. שכן מצינו בשעה ששלח יהושע את פנחס וכלב לרגל את הארץ, באו אל יריחו בית רחב, ענתה ואמרה להם, כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם. ר' יהושע אומר, מלחמת עמלק שמע ובא. כיון שבא להלחם עם ישראל הכחישו הב"ה לפניהם ונתנו בידם, דכתי' (שמות יז, יג) ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב, וכיון ששמע יתרו בא ונתגייר והודה לו להב"ה. ור' עקיבא אמר, מתן תורה שמע ובא. שבשעה שנתן הב"ה תורה לישראל הרעיש הב"ה את כל העולם כלו על יושביו, עד שנתקבצו כל האומות אצל בלעם. אמרו לו, שמא מחריב הב"ה את עולמו ומביא מבול לעולם. אמ' להם, כבר נשבע הב"ה שלא יבא מבול לעולם, שנא' (ישעיהו נד, ט) כי מי נח זאת לי וגו'. אמרו לו, שמא אינו מביא [מבול] של מים ומביא מבול של אש. אמ' להם, אינו מביא מבול של אש, אלא חמדה טובה יש לו בבית גנזיו והיום נותנו לעמו. וכיון ששמעו כולם כך, פתחו כולם ואמרו, ה' עוז לעמו יתן, וכתי' (תהלים כח, ח) ומעוז ישועות משיחו הוא. כיון ששמע יתרו אותות ומופתים שעשה הב"ה לישראל, עזב ע"ז שלו ובא ונתגייר, שנא' (שמות יח, א) וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים. מה עשה למשה, הצילו מחרב פרעה, ולישראל עמו, שעשה להם נסים במצרים ונפלאות על הים. ור' יוחנן פתח, יצילני מאויבי עז ומשונאי כי אמצו ממני. מאויבי עז, זה פרעה, ומשונאי כי אמצו ממני, אלו המצרים. יקדמוני ביום אידי, מפרעה ומעבדיו ומעמו, ומכולם, ויהי ה' למשען לי, ויוצא למרחב אותי, שנתן לי את התורה. אנכי הגדתי, במצרים, ויגד משה לאהרן. והושעתי, בים, דכתי' (שמות יד, ל) ויושע ה' ביום ההוא, וכתי' (שמות טו, יט) ובני ישראל הלכו ביבשה. והשמעתי, בסיני, דכתי' (תהלים עו, ט) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה. ואין ביניכם זר, דכתיב וישלח משה את חותנו.