מוסר על תהילים עח:לח

וְה֤וּא רַח֨וּם ׀ יְכַפֵּ֥ר עָוֺן֮ וְֽלֹא־יַ֫שְׁחִ֥ית וְ֭הִרְבָּה לְהָשִׁ֣יב אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־יָ֝עִיר כָּל־חֲמָתֽוֹ׃

אורחות צדיקים

לָכֵן יֵשׁ לָשׂוּם דֶּרֶךְ לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם הַמִּתְנַדְּבִים לָשׁוּב. וְיֵשׁ חִלּוּק בֵּין אָדָם לְאָדָם. כֵּיצַד? אִם זֶה הַחוֹטֵא בַּעַל תּוֹרָה, וְאִם יַכְבִּידוּ עָלָיו בְּעִנְיְנֵי הַצַּעַר וּבְתַעֲנִית, אָז לֹא יוּכַל לְתַקֵּן מִדּוֹתָיו הָרָעִים – יֵשׁ לְהָקֵל עָלָיו בְּמִינֵי הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַצַּעַר, וְיֵשׁ לְהוֹרוֹת לוֹ שֶׁיַּעֲסֹק בַּתּוֹרָה בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְכֵן אָמְרוּ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה (כה א): אִם נִכְשַׁל אָדָם בַּעֲבֵרָה וְנִתְחַיֵּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם, מָה יַעֲשֶׂה וְיִחְיֶה? אִם הוּא לָמוּד לִהְיוֹת קוֹרֵא דַּף אֶחָד – יִקְרָא שְׁנֵי דַּפִּין; לִשְׁנוֹת פֶּרֶק אֶחָד – יִשְׁנֶה שְׁנֵי פְּרָקִים. אַלְמָא יֵשׁ כַּפָּרָה בְּרֹב לִמּוּד. וְיַעֲשֶׂה חֶסֶד וֶאֱמֶת, וּבָזֶה יִתְכַּפְּרוּ עֲוֹנֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ו): ״בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן״. וְיִטְרַח לַעֲשׂוֹת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה כְּמַאֲמָרָהּ; וְיִטְרַח לְזַכּוֹת הָרַבִּים, וְלִגְמֹל חֲסָדִים לִבְנֵי אָדָם, וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְהַכְנָעָה וּבִקְרִיעַת הַלֵּב, וּלְבַקֵּשׁ מְחִילָה מֵאֵת הַשֵּׁם עַל כָּל פְּשָׁעָיו. וְיִמְנַע עַצְמוֹ מִשְּׂחוֹק וְטִיּוּלִים וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וּמִלִּשְׁמֹעַ חִדּוּשֵׁי הָעוֹלָם. וְכֵן יִמָּנַע מִכָּל הַדְּבָרִים. וִישַׁעֵר בְּעַצְמוֹ בְּשִׁעוּר מְכֻוָּן אֵיזֶה דָּבָר יוּכַל לַעֲשׂוֹת וּמָה יוּכַל לִסְבֹּל עִם עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. וְיִשְׁתַּדֵּל לְעוֹלָם שֶׁיִּהְיֶה נִכְנָע לֵאלֹהִים, וּלְכָל הַפָּחוֹת יוֹם אֶחָד בְּשָׁבוּעַ יִתְעַנֶּה; וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם יְפַנֶּה עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, וְיֵשֵׁב יָחִיד לְבַדּוֹ, וְיַעֲרֹךְ מַחֲשָׁבוֹת בְּלִבּוֹ לֵאלֹהִים לְהִדָּבֵק בּוֹ, וְלִהְיוֹת מַר רוּחַ עַל שֶׁעָמַד בְּמֶרֶד נֶגֶד הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל. וְיִבְכֶּה וְיִתְאַבֵּל בְּשִׁבְרוֹן הַלֵּב, וְיַרְבֶּה בְּתַחֲנוּנִים, וְיַרְבֶּה בְּתִשְׁבָּחוֹת. וְיַלְקֶה עַצְמוֹ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים, וּבְשָׁעָה שֶׁמַּלְקִין אוֹתוֹ יֹאמַר: ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית...״ עַד ״כָּל חֲמָתוֹ״ (תהלים עח לח); וְכֵן יֹאמַר בְּכָל מַלְקוּת וּמַלְקוּת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. וְכֵן יַעֲשֶׂה כָּל הַיָּמִים, עַד שֶׁיִּמְצָא חֵן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הָעֶלְיוֹן.
שאל רבBookmarkShareCopy

קב הישר

חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה תִּקְּנוּ לוֹמַר שָׁלשׁ פְּעָמִים "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן וְגוֹ'", דְּהַיְנוּ מֵ"הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ", וְאַחַת בְּ"וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל", וְאַחַת בִּתְחִלַּת תְּפִלַּת מַעֲרִיב. וְהַכַּוָּנָה כִּי בַּפָּסוּק "וְהוּא רַחוּם וְגוֹ'" יֵשׁ שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה תֵּבוֹת כְּנֶגֶד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים, וְשָׁלֹש פְּעָמִים שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה עוֹלִים שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע. וְהַכַּוָּנָה, בַּאֲשֶׁר בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַיֵּצֶר הָרָע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם, וּבְקשִׁי אֲשֶׁר יָכוֹל הָאָדָם לְהִנָּצֵל מֵהַחֵטְא, שֶׁנִּתְחַיֵּב עָלָיו שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע מַלְקוּת. וְעַל כֵּן תְּפִלָּה זוֹ מוֹעֶלֶת לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיְּכַפֵּר עֲווֹנוֹ, כְּאִלּוּ הוּא נִלְקָה מַלְקוּת שְׁלשִׁים וְתֵשַׁע, וְלֹא יַשְׁחִית בַּעֲבוּרוֹ לְעָנְשׁוֹ. וּבִהְיוֹת כִּי הֶעָווֹן גּוֹרֵם לְעוֹרֵר הַמַּשְׁחִיתִים אַף וְחֵמָה, כִּי אַף וְחֵמָה, הֵמָּה תָּמִיד מְקַטְרְגִים עַל יִשְׂרָאֵל בִּהְיוֹתָם בְּמִצְרַיִם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרֹב חֲסָדָיו וְרַחֲמָיו נִגְלָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמּוֹ בִּזְכוּת שְׁלשָׁה אָבוֹת בִּשְׁלשָׁה שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים: אקו"ק, יקוק, אַדְנוּ"ת, שֶׁעוֹלִין לְמִסְפָּר יב"ק, שֶׁהֵן רָאשֵׁי תֵּבוֹת יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ. עַל כֵּן אוֹמְרִים פָּסוּק זֶה: "וְהוּא רַחוּם וְגוֹ' כָּל חֲמָתוֹ", וְאַחַר כָּךְ תֵּכֶף: "ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ".
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

רחום היא מדה רביעית, וצריך לדעת מה חידשה מדה זו בשם זה, ולמה הפסיק במדת אל בינתיים. שיותר קרוב היה לסמוך להם רחום המפורש לשני שמות של רחמים, מלסמוך להם שם אל שאינו כל כך מפורש. ושמעתי שזה השם הוא מדת רחמים דביני ביני ב' השמות הראשונות שהזכיר, שאף האדם שחטא ולא שב עדיין מחטאתו, עם כל זה רחמי השם עליו ולא יעיר כל חמתו. ומקרא מסייענו (דברים ד, לא) כי אל רחום ה' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית (תהלים עח, לח). מדאמר ולא ישחיתך, ולא ישחית, מכלל דראוי להשחתה, אלא שמדת שמו רחום מגן בעדו שלא יעיר כל חמתו. ולכן באה מדה שלישית שהיא א"ל קודם, לומר שהמדה שלישית שהש"י הוא מבצר וחזק לרחם עליו אף בשינוי טבע, ואינו מתנהג במדה ההוא אלא למי שלא חטא, או למי שחטא ושב שהם ב' מדות הראשונות ששניהם ראויין לנס ושנוי טבע, אבל לא למי שחטא ולא שב הנרמז במדה רביעית שהיא רחו"ם:
שאל רבBookmarkShareCopy