מוסר על תהילים פא:ה

עוד מרומז כנגד אבותם החסד הגדול שעשה עמנו הקב"ה, שזכרו רבותינו ז"ל והביאו רש"י בענין (דברים ד, כה) ונושנתם שהקדים הקב"ה שתי שנים. ומצאתי בספר כתיבת יד מספרי רוקח, כשתחסר עוד מתת"ן שנים ב' שנים שהיו שנים רעות שהיתה ירושלים במצור, נשאר תתמ"ח כמנין אברהם יצחק יעקב. על כן בעמידת הארץ בתהלים סימן ק"ה (ח-ט) כתיב, זכר לעולם בריתו וגו'. אשר כרת את אברהם ושבועתו לישחק ויעמידה ליעקב. וזהו נגד אבותם עשה פלא. עוד אני אומר כי בכפל היה החסד, לקח הקב"ה רד"ו שיעבוד מצרים וצירף רד"ו לצדיק דיצחק ונעשית שי"ן. והנה יצחק מורה דין קץ חי, ורבקה אמרה (בראשית כז, מו) קצתי בחיי, וכתב בעל הטורים, ק' זעירא, בראותה חורבן ההיכל גבוה ק' אמה, ואז יצחק יצא חק הוא החוק אשר בשאירו שם וכדאיתא בפתיחה דאיכה חייך עברו ברית כו', אבל בשלוותא ישחק יש חק, כי חק לישראל כו' (תהלים פא, ה). וכן בית שני עמד ישח"ק שנים, כשתסיר ב' שנים של המצור, הרי זה הפסוק על עמוד גמילות חסדים מנו"ן לנו"ן:

והענין הזה על דרך מה שכתבו המפרשים כי חק הוא לישראל (תהלים פא, ה), אבל משפט (רצה לומר) טעם הדבר, לאלקי יעקב. בתיבת לאלקי רומז למשה רבינו ע"ה הנקרא איש אלקים (דברים לג, א), הוא בחינת אלקותו דלעילא. ואח"כ יעקב רמוז בשם עקיבא וא' הנוספת אלקים:

עוד פשוט שם דף רל"א, כי שני ימים טובים של ר"ה תרוייהו ברזא חדא דכתיב בהו (ויקרא כג, לז) דבר יום ביומו בסוד קדושתא אריכתא, והם יום ראשון עצומו של חג דינא קשיא יללותא דכתיב ביה (תהלים פא, ה) משפט לאלהי יעקב, שהחודש קודש בהכרח מסדר המציאות. ואח"כ מתכסה בו, שהחג מתקדש יותר ממנו וגובר עליו, לפיכך זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. והוא הטעם שמדין התורה סגי ביום טוב אחד המשלים לזה ולזה, ואנו כיון שיש לנו ב' ימים נכוין ביום השני לסוד החודש דינא רפיא גניחותא דכתיב בו (שם) כי חק לישראל הוא. לא למנות החדש מן השני, אדרבה מתכסה בחג הראשון ומונין ממנו. תדע, דבריש גנח והדר יליל, בסוד קדימת המציאות שזכרנו, הא למדנו שהשברים רכים והיללות קשים: