מוסר על תהילים פו:ג

התמדת העבודה היא העיקר,‏ אבל א״א לו לאדם להתקשר בעבודה תמידית אם לא יבקש אותה תמיד.‏ ראה נא,‏ דוד המלך בקש מד׳,‏ הורני ד׳ דרכך,‏ אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך ‏(תהלים פ״ו י"א).‏ את היצה״ר כבר הרג כמו שאמרה הגמרא,‏ ולקדושה עלאה עלה עד שזכה להיות רגל מרגלי כסא הכבוד,‏ ועם כל זה,‏ כאיש אשר מבחוץ ולא התחיל עוד בעבודה בקש מד׳,‏ הורני ד׳ את הדרך אשר בו אליך אלך.‏ ולא לפעמים ובשעות מיוחדות לבד בקש זאת,‏ רק תמיד בקש זאת,‏ כמשה״כ כי אליך אקרא כל היום.‏ ומה נענה אנן בתרי׳.‏ צייר לך,‏ בן מלך התועה בהרים במדבר שממה בין חיות טורפות ורוצחים אורבים,‏ ויודע שיש כאן דרך המובילה אל אביו המלך אבל נעלמה ממנו הדרך ולא ידעה,‏ ומה מאוד גדולים ותמידים בקשתו וחפושו את הדרך,‏ ומה מאד גדלה צעקתו אל אביו הורני אבי את דרכך.‏ רק אם כבן המלך התועה, תראה את עצמך מרוחק מן המלך אביך שבשמים, תועה בשממת עוה״ז גשמיות ושטותים, מחבלים את הגוף וממיתים את הנפש,‏ רק אז תתמיד לבקש את הדרך לד׳ ובעומק לבך תצעק תמיד,‏ הורני ד׳ דרכך.‏ ובמדה‏ שתתמיד לבקש,‏ תתמיד לעבוד אותו,‏ ואם לא תתמיד לבקש מעומק לבך א״א שתתמיד לעבדו ג״כ.‏