מַ֝שְׂכִּ֗יל לְאֵיתָ֥ן הָֽאֶזְרָחִֽי׃
מנורת המאור
חביבה תורה, שבזכותה הב"ה מציל את ישראל מן הייסורין, ולא יהיה רשות ליצר הרע לשלוט בהם, ושורה עליהם רוח הקדש. מן הייסורין מנין, כדגרסנין במכילתא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. אמ' הב"ה לישראל על הר סיני, אם זכיתם להצפין ולקבל תורתי ולעשות אותה אני מציל אתכם משלש פורעניות, ממלחמת גוג ומגוג ומחבלו של משיח ומדינה של גיהנם, ושלא יהיה רשות ליצר הרע לשלוט בכם ושורה עליכם רוח הקדש. מנין, כדגרסי' בחופת אליהו אמ' אליהו זכור לטוב, יהיה אדם כשור לעול וכחמור למשוי וכבהמה החורשת בבקעה ויהיה יושב ועוסק בתורה, שנא' (ישעיהו לב, כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור. אשריהם ישראל, שבזמן שהם עסוקים בתורה ובמצות ובגמילות חסדים, שיצרם מסור בידם ואינו שולט בהם. זורעי על כל מים, שלומדין תורה ומשנה והלכות והגדות, ונמשלו למים. כיון שקרא אדם תורה נביאים וכתובים, משנה והגדה, תלמוד, פלפול, מיד רוח הקדש שורה עליו, שנא' (שמואל ב כג, ב) רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני. אמ' ר' אחא, הלמד תורה לעשות זוכה ברוח הקדש. מאי טעמא, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וגו', וכתיב כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, ואין תשכיל אלא רוח הקדש, שנא' (תהלים פט, א) משכיל לאיתן האזרחי. ד"א בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך, אימתי אתם בני, משתקחו אמרי. א"ר ברכיה, כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם, והיה עשן המערכה וענן הקטורת עולה, והיו שני זיקוקות של אש יוצאין מבין בדי הארון, והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואין אותן. אמ' להם משה לישראל, כל השבח הזה עשה לכם הב"ה על שקבלתם התורה בסיני. ומצותי תצפן אתך, אם זכיתם להצפין תורתי, אני משביע אתכם מטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא, שנא' (תהלים לא, כ) מה רוב טובך אשר צפנת ליראיך. אמ' הב"ה, אני אודיע לאומות העולם לעתיד לבא כל הטובה שאני מטיב לכם על שקבלתם את תורתי. ד"א בני אם תקח אמרי, היה מצפין תורתי ומחבבה, כאדם שיש לו מרגלית והוא מצפינה, כך תהא יגע בתורה. והצנע לכת, שנא' (משלי ב, ז) יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תום. ר' אלעזר שאל את ר' יהושע בן לוי ואמ' לו, פסוק זה מהו. אמ' לו ר' יהושע, משעה שאדם נוצר ממעי אמו אותה תורה שהוא עתיד ללמוד צפונה לו, שנא' (משלי ב, ז) יצפון לישרים תושיה. מגן הוא להולכי תום, מה המגן הזה מגין על האדם, כך תורה מגינה על מי שעוסק בה. וגרסי' במדרש תנחומא יצפון לישרים תושיה וגו', עד שלא נברא העולם צפן הב"ה את התורה, עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקיימה, שנא' (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי, מלמד שקיים אברהם אבינו את כל התורה כלה.
שני לוחות הברית
ועל פי הדברים האלה שכתבתי, יתבאר המדרש בויקרא רבה פ' ל"ה (סימן ז') וזה לשונם, ועשיתם אותם (ויקרא כו, ג), א"ר חנינא בר פפא, אמר להם אם שמרתם את התורה הרי אני מעלה עליכם כאלו עשיתם עצמיכם ועשיתם אותם. תני ר' חייא, הלמד לעשות, לא הלמד שלא לעשות, הלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא. א"ר יוחנן הלמד שלא לעשות, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאויר העולם. א"ר אחא הלמד לעשות, זוכה להקביל רוח הקודש, מ"ט (יהושע א, ח) למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל, ואין תשכיל אלא רוח הקודש כמה דאת אמרת (תהלים פט, א) משכיל לאיתן האזרחי, עד כאן לשונם:
שני לוחות הברית
וכי יגור גר (ויקרא יט, לג), רמז לאברהם כאזרח אברהם נקרא איתן האזרחי. כי גרים מום שבך כו', ומסיים בפרק הזהב (ב"מ נט, ב) מאן דאית ליה זקיפא בדיותקיה, לא לימא לחבריה זקיף ליה ביניתא. דרך צחות מום שבך כי ישראל במצרים הלכו אחר שקוציהם וגילוליהם, ועל זה נתנבא אהרן, ואם כן איך תאמר לגר זכור מעשיך הראשונים, כדתנן בפרק הזהב (ב"מ נח, ב), גם אתה זכור מעשיך הראשונים. ועוד ההיא זקיפא דהינו התלוי הוא בדיותקיה כי הוא מבני ישראל אברהם בירר גלויות שלא יבאו לגיהנם, והגיהנם מדת הלח ומדת היבש. כי יש גיהנם דשלג, וגיהנם דאש, על כן סמך אחר כך פרשת מולך כנגד עשו ולא אסר רק מקצת זרעו, ועיין בסמ"ג שכתב לתשובת המינים כו', ולפי אמת טעמא מאי שנא (בראשית כא, יב) ביצחק, ולא כל יצחק (בר"ר נג, כא). וכך לאידך גיסא (בראשית יז, יב) מזרעך, ולא כל זרעך. והתקדשתם זה יעקב: