מוסר על תהילים צא:ז

והנה ענין גולית שבא אח"כ בימי שאול ולא בא מקודם כאשר הכה יהונתן מצב הפלשתים הוא כי נודע כי כל אומות קדמונים כל הנהגות שבתם וקומם היו ע"י קסמים מעונן ומנחש בחכמת הכוכבים וכאשר ידעו כי הם במערכה גבוהה וטובה היו לוחמים וכאשר ראו כי מערכתם שפלה היו נסוגים אחור וזה היה כל ענינם כנודע מענין עמלק וכדומה שהיה הכל על פי חכמת הכוכבים ולכך גולית כאשר ראה כי מזלו בגרם המעלה עד מאוד ובתכלית הצמיחה אז גאות לבש ואזר חיל להלחם כי ראה כי מזלו יקום לו ולכך אמר (שם יז ט') האיש הישראלי ילחם עמי ופרש"י ומדרש שאול כי להיות שאול מלך ושני למזל ישראל עליו להלחם עמו ולראות מי מהמזל יצליח וזהו שהיה טענת גולית כי כבר כתבנו כי מפאת מערכת כוכבים יחויב שיהיו ישראל עבדים רק הישראלים חושבים היותם למעלה וחוץ למזל וע"ז אמר שיהיו לוחמים עמו והוא בגרם מעלות המזל והוא ינצח המופת כי גם על ישראל שולט המזל ומזלו יגבר וא"כ ראוי שיהיו ישראלים עבדים כפי משפט מערכת הכוכבים ואם ינוצח זהו לאות כי ישראל למעלה ממזל כי מזלו בתכלית הצלחה וא"כ יחויב שכל עמים היושבים תחת המזל יהיו לישראל הנשגבים ממזל לעבדים ולכך הלך גולית ויתיצב ארבעים יום (שמו"א יז טז) כנודע כי מזל צומח בגרם המעלה הוא לערך מ' יום וכן להיפך ולכך מ' יום היה הגשם על הארץ וכן מ' יום יצירה (ברכות ס נדה ל) וכדומה כי במ' יום ימי עליה וירידה ובאמת רפו ידי ישראל להלחם בו עד שבא דוד אשר כבר נמשח משמואל וכבר עלה למעלה ממדרגת המזל כהנ"ל ולכך הוא אמר לגולית (שם פסוק כו) כי חרף מערכות ה' להיותו חושב כי הכל במערכות הכוכבים ולא במערכת אלהי ישראל אשר למעלה ממערכת הכוכבים ומשם השפיע לישראל ולכך יצא נגדו להלחם בו ואמר היום שאז היה מזלו ברום גבוה אמר שה' יתנו בידו וכבר נודע כי כל מזלות שהם בונים למנהיגי עולם הם שמו לישראל למשיסה ולעבדים ולכן אמר דוד (תהילים קיח יב) אבן מאסו הבונים היינו מזלות הנ"ל היתה לראש פנה והוא כי מאת ה' היתה זאת ואמר שהגביה קרן ישראל למעלה ממזלות והוא באמת פלא הענין ונפלאת היא בעיניו ושבעה כוכבי לכת הם נקראים רועים כי הם הרועים לעולם ולכך נאמר בשיר השירים (שהש"ר א ח) משכנות הרועים על אומות העולם ולעומתם יהיו לנו לעתיד לבא שבעה רועים אבל ה' רועה ישראל נוהג כצאן יוסף והוא המרים אבן מאסו הבונים וזהו שאמר יעקב (בראשית מט כד) משם רועה אבן ישראל והבן וזה שלבש דוד בכלי הרועים ושם אבן בילקוטו שהוא אבן ישראל הרועה ה' ומזה הכניע לגולית ופצע מצחו ובזה תבין חכמת הבתולות המשוררות הכה שאול וכו' כי ידוע כאשר ה' הסתיר פניו מעמו ונתן ישראל לרשעים בעו"ה לבוזזים אין הקב"ה עושה להם נס כי ח"ו לא יעשה רחמנא נס לשקרא ולהרע לישראל רק מניח אותנו תחת ממשלת המזל ובזה אנו נכנעים ושחים לעפר כאשר כתבתי אשר כוכבי וכסילי שמים נלחמו למולנו דרך קשתם כאויב וא"כ כל מה שתמצא שהיו אומות העולם לאל ידם לעשות נגדנו הוא מפאת המזל ולא מפאת הנס והנה בקללת האזינו נאמר (דברים לב ל) איכה ירדוף א' אלף הרי ראיה כי מפאת המזל כן ולא מפאת הנס מי שהוא בגובה המזל וכנגדו הוא בשפל המזל יוכל לרדוף א' אלף אבל יותר אי אפשר למזל לפעול כי אילו היה אפשר למזל לגרום שא' ירדוף יותר מאלף אף גם באומות העולם נגד ישראל היה כן כי מזלם בתכלית המעלה ואנחנו בתכלית הירידה ולא נאמר בקרא רק א' מאלף וא"כ אם תמצא שא' רודף יותר מאלף אות וראיה שהוא מעזר ה' ולא מהמזל וזהו מה שנאמר (תהילים צא ז) יפול מצדך דהיינו מצד שמאל שהוא בצד המזלות ועולמות תחתונים מהקב"ה שהוא מצדך אלף אבל מה שהוא מפאת עזר ה' בלי כוכבים ומזל וזהו מימינך ימין ה' רוממה למעלה מכוכבים רבבה וזהו כי כבר כתבנו כי שאול היה מלך תחת המזל כנודע ולכך לא היה יכול להלחם בגולית ולא היה יכול להכות יותר מאלף אבל דוד שהיה למעלה מהמזל ולכך הכה גולית והוא בצד ימין ה' כדכתיב (תהילים קי א) נאם ה' לאדוני שב לימיני והכה ברבבות וזהו מאמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ושאול הבין זה ואמר א"כ עוד לו המלוכה כי בזה לו יאות יותר המלוכה ממני שנתנו לו רבבות ש"מ שהוא למעלה ממזל וזהו הראוי להיות מלך ישראל ולא מלך ככל הגוים כהנ"ל כי זהו עיקר טיב המלוכה ולכך נתקנא בו וא"ש:

ואמרינן בגמרא דב"ק (דף ק) וכבוד עשו לו במותו זהו חזקיה מלך יהודה שיצאו לפניו ל"ו אלף חלוצי כתף וכו' וכבר אמרתי בדרושים הקודמים פירוש נכון על מאמר הזה וכעת יבואר רק הטעם שיצאו ל"ו אלף חלוצי כתף דוקא ולא ל"ו מאות ומה זה במספר ל"ו וגם למה חלוצי כתף ולא חלוצי כתפיים ואמת ברש"י משמע שהיו כתפיים אבל בגמרא נאמר רק כתף אבל יובן כי נאמר (תהלים צא ז) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך והיינו כי מצד שמאל הם אלף מלאכים העומדים בעזרתו כי כל מצוה שעושה קונה אלף מלאכים והם המפילים אלף המקטריגים כמבואר במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תתמ"ב) ואם אדם עושה מצוה שלא לשמה כדאמרינן למשמאילים בה שהם לסטרא דשמאל והם אלף והעושה מצוה מצד ימין שהוא לשמה שהוא למיימינים בה יש לו רבבה וזהו רבבה מימינך ובזה יובן מה שנאמר בדוד (שמ"א יח ז) הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו כי כבר ידוע בדוד נאמר בכל אשר יפנה יצליח כי היה מסטרא דימינא ובשאול כתיב בכל אשר יפנה ירשיע כי הוא מסטרא דשמאל ולכך אמר הכה דוד ברבבותיו ושאול באלפיו כי מצד ימין רבבה ומצד שמאל אלף ורבבה מלאכים של ימינו הם סייעו להכות רבבה ולשאול לא סייעו רק אלף ולכך קצף שאול ואמר לי נתנו האלפים ולו הרבבות ועוד לו המלוכה כי הודה כי הושיע לו ימינו והוא מפאת ימין ולו ראוי המלוכה והוא ידוע כי הקב"ה שגומר דינו הוא על פי בית דין של מעלה שהוא ע' כבית דין הגדול ויש מימין החצי ומשמאל החצי כדכתיב (דה"ב י"ח י) וכל צבא השמים עומדים על ימינו ושמאלו והמצות שהאדם עושה מימין הם המביאים אורך ימים כדכתיב (משלי ג' טז) אורך ימים בימינה והנה המלאכים מצד ימין הם בסוג וגדר רבבה ובצד שמאל אלף כנ"ל ול"ה מזכים ול"ה מחייבים מחצה על מחצה ואם אחד מצד שמאל נהפך למזכים ומכריע לימין הרי הרוב לזכאי וזהו מאמר הקרא (איוב ל"ג כג) אם יש מלאך מליץ אחד מני אלף ר"ל אחד מן השמאלים שהם מן מנין אלף שנהפך לצד ימין להליץ בעדו ולזכותו הרי זה יחננו ויאמר פדאהו מרדת שחת מצאתי כופר ואם אחד מן המזכים נהפך לצד שמאל הרי נחרץ דינו לחובה כי בשמאל אין אורך ימים כלל וא"כ נהפך שבמקום רבבה אחד נעשה בסוג אלף והרי כאן ל"ו מחייבים והם ל"ו אלף וזהו בחזקיה שעברו לפניו ל"ו אלף במותו חלוצי כתף להורות כי לא מת במקרה רק מצד בית דין הגדול בשמים ול"ו אלף הם מחייבים אותו וזהו ל"ו אלף ולכך הלכו חלוצי כתף שהוא להורות כי כתף ימין נחלץ ואורך ימים בימינו נחלץ וסר ממנו כי מת ואין כאן רק שמאל ואורך ימים נחלץ ולכך קורעים קריעה מצד ימין להורות כי כתף ימין נחלץ ואורך ימים ליכא וגברו צד שמאל וזהו ל"ו אלפים שהלכו והבן כי זה הוא אמת וברור:

ענין תפילין, חיוב מצות עשה של תפילין הוא להניח בראשו ובזרוע כל היום, וכן היו עושין חכמי התלמוד. וכשנכנסו לסעודת קבע, חלצו והניחו על השלחן עד זמן ברכה, וחזרו והניחו. ונתבטל, משום שתפילין צריכין גוף נקי. אך ראיתי בני עליה גם בזמן הזה שמלובשין בתפילין כל היום. וכתב ראשית חכמה בשער הקדושה, אם אי אפשר לאדם ללובשה בתוך היום מפני חשש נקיות גופו, לפחות בשעת התפילה ראוי ללובשם, כי בשעת התפילה ראוי להתפלל בנקיות הגוף, כי אסור להתפלל אם אינו יכול לעמוד בעצמו עד פרסה כדפירשו בגמרא (עי' ברכות טו, א), וכיון שגופו נקי להתפלל, נקי ג"כ לתפילין. ופירשו בתיקונים (עי' זוהר ח"א כג, ב) ששלימות התפילה היא בעטוף טלית ותפילין, זה לשונם, ואי צלותא סלקא שלימא בעטופא טלית ותפילין על רישי' ודרועא אתמר בהו (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, שם ידו"ד אוקמי' דאיהו תפילין דרישא, ומאן דחזי שם ידו"ד על רישא בצלותא דאיהי שם ידו"ד מיד כלהון ברחין, הדא הוא דכתיב (תהלים צא, ז) יפול מצדך אלף וגו', עד כאן לשונם. ועוד בזוהר (ח"א קמא, א) זה לשונו, ועל דא, מאן דלא אתעטף בהאי ולא אתעטר לאתקפא בתפילין בכל יומא, דמי ליה דלא שריה עמיה מהימנותא, ואתעדי מיניה דחילו דמאריה, וצלותיה לאו צלותא בדקא יאות, עד כאן לשונם: