עַל־כַּפַּ֥יִם יִשָּׂא֑וּנְךָ פֶּן־תִּגֹּ֖ף בָּאֶ֣בֶן רַגְלֶֽךָ׃
שני לוחות הברית
ואמרי בבראשית רבה פרשה ע"ח (א) ר' מאיר ור' יודא ור' שמעון. ר' מאיר אומר מי גדול השומר או הנשמר, מן מה דכתיב (תהלים צא, יא) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך, הוי הנשמר גדול מהשומר. ר' יודא אומר מי גדול הנושא או הנישא, מן מה דכתיב (שם יב) על כפים ישאונך, הוי הנישא גדול מהנושא. ר' שמעון אומר מן מה דכתיב (בראשית לב, כו) שלחני, הוי המשלח גדול מן המשתלח. הנה בארו ע"ה כי מעלת ישראל על המלאכים מצד התורה ומעשים טובים שבהם, ובעבורם יהיה הנישא והנשמר גדול המעלה מהנושא ומהשומר:
שני לוחות הברית
ברוך אלהינו שהשמחה במעונו, מדה טובה מרובה ממדת פורעניות (סוטה יא, א), ומצינו שהקב"ה שמח שמחה גדולה בחופת אדם וחוה כדגרסינן בפרק ג' מפרקי ר' אליעזר, עשר חופות עשה הקב"ה לאדם בגן עדן, וכולן של אבנים טובות ומרגליות. והלא לכל חתן אין עושין אלא חופה אחת, ולמלך המשיח עושין י' חופות, שנאמר (יחזקאל כח, יג) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אודם פטרה ויהלום תרשיש שוהם וישפה ספיר נופך וברקת וזהב מלאכת תופייך ונקבייך, כך ביום הבראך כוננו, הרי אלו עשר חופות והיו המלאכים מתופפים ומרקדים כנקבות, שנאמר מלאכת תופייך וגו'. ביום שנברא אדם הראשון, אמר הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונגמול חסד לאדם הראשון ולעזרו, שעל מדת גמילות חסדים העולם עומד. ואמר הקב"ה, חביבה גמילות חסדים מזבחים ועולות שישראל עתידין להקריב לפני על גבי מזבח, שנאמר (הושע ו, ו) כי חסד חפצתי ולא זבח. והיו מלאכי השרת הולכין לפניו כמו רעים המשמרים את החופות, שנאמר (תהלים צא, יב) כי מלאכיו יצוה לך וגו', ואין דרך זה אלא דרך חתנים. והקב"ה כחזן, מה דרכו של החזן עומד ומברך לחתן ולכלה בתוך חופתם, כך הקב"ה עמד ובירך לאדם ולעזרו, שנאמר (בראשית א, כב) ויברך אותם אלהים ויאמר להם וגומר:
שני לוחות הברית
והנה ברעיא מהימנא (כי תשא ח"ב קפז, ב) פירש מצות מחצית השקל בסוד ידו"ד, אבנא למשקל ביה, דא יו"ד, והביאו בפרדס. ועל זה ירמוז הכתוב (תהלים צא, יב) על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך, ומזמור זה בצל שדי, רומז למ"ש בסוד (ישעיה מח, ג) ידי יסדה ארץ וימיני וגו', ה' צלך על יד ימינך. וכ"כ יפול מצדך אלף ורבבה וכו', כי יפלו אותן שאין להם בבואה דבואה. ועל זה בא הרמז על כפים ישאונך סוד התיחדות רגלים בסוד ידים. ואבנא למשקל ביה, דא י', דהיינו אצבעות הידים, ולולי זה פן תגוף באבן רגליך, ואז האבן אבן נגף בסוד ירידת רגלים, רק כל קדושיו בידיך דבקים בו יתברך כמ"ש (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' קשורים בו, כי יעקב חבל נחלתו (שם לב, ט):