מוסר על תהילים צב:ח

וְהוּא, כִּי נִימוּסִין דִשְׁכִינְתָּא הֲוֵי לְיַסֵּר אֶת הַצַּדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה לְמַעַן יִירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, וּלְהָרְשָׁעִים מְשַׁלֶּמֶת קְצָת טוֹבוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲבוּר קְצָת מִצְווֹת שֶׁעָשׂוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי לְטַרְדָן מִן הָעוֹלָם הַבָּא. וּמִי שֶׁהוּא כְּסִיל, לֹא יָבִין אֶת זֹאת — נִימוּסִין דְּזֹאת, וּמַתְמִיהַּ וּמְהַרְהֵר, חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹמֵר: רְאֵה, זֶה צַדִּיק וְיָשָׁר מְדֻכֶּה בְּיִסּוּרִין, וְאָנוּ יוֹשְׁבִין בְּשַׁלְוָה וּמִתְגַבְּרִין וְהוֹלְכִין בְּלִי סִבָּה וּמַצְלִיחִין בְּכָל עֲסָקִים. אֲבָל הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, וְיוֹדֵעַ הָעִנְיָן כִּי מַה שֶּׁהָרְשָׁעִים הוֹלְכִין וּמַצְלִיחִין בִּלְתִּי טוֹבָה, וְזֶהוּ: "בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֶשֶׂב, וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן" — הוּא כְּדֵי "לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד" מִן הָעוֹלָם, שֶׁהוּא עוֹלָם שֶׁל חַיִּים נִצְחִיִּים עֲדֵי עַד, וְשָׁם יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי צַדִּיקִים כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר (מַלְאָכִי ג, כא): "וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם".

סוד קריאת שמו"ת כתב בכנפי יונה חלק ג' סימן ז', דע שיש ג' קליפות סביב הקדושה, והרביעית דהיינו נוגה פעמים קודש, פעמים חוזר לקליפות ונעשו ד' קליפות, דכתיב (יחזקאל א, ד) ונוגה לו סביב, שהוא סביב הקדושה. והגרים הם מזאת הקליפה, שלפעמים נוטה לקדושה, ולפעמים מתהפך לטומאה. ואונקלוס הגר שהיה מבחינת נוגה, רצה לתקן אותם, ועשה התרגום שהוא ממדתו לכלול אותו עם הקדושה, ולפיכך ביום ו' שמתחיל ליכנס הקדושה ראוי לעבור הפרשה שמו"ת ולא ביום ה' וגם ביום שבת, כי כיון שרואים קליפות אחרות ביום ו' שעלתה קליפת נוגה בקדושה, רוצים גם הם ליכנס בקדושה אחריה ונכנס שבת ירדו לעומק דתהומא רבה כמבואר בזוהר. וזהו שאמר הכתוב במזמור של שבת (תהלים צב, ח) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און, פירוש, שרוצה לפרוח ולעלות לקדושה ביום ו', ונהפך להם שהוא לרעתם, להשמידם עדי עד, שמאבידם בעומקא דתהומא רבה, וזהו יתפרדו כל פועלי און, פירוש שהם מתחלקים נוגה לקדושה והקליפות לטומאה: