מוסר על תהילים צ:ג

דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב, יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו (ישעיהו נ״ה:ו׳-ז׳). ידוע כי התשובה היא מכלל שבעה דברים שנבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן תורה תשובה גן עדן גיהנם כסא הכבוד בית המקדש שמו של משיח, תורה מנין שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו. תשובה מנין שנאמר (תהילים צ׳:ג׳) בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם, גן עדן שנאמר (בראשית ב׳:ח׳) גן בעדן מקדם, גיהנם מנין שנאמר (ישעיהו ל׳:ל״ג) כי ערוך מאתמול תפתה. כסא הכבוד מנין שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון, ביהמ"ק שנאמר (שם) מקום מקדשנו, שמו של משיח שנאמר (תהילים ע״ב:י״ז) לפני שמש ינון שמו. וכבר ביארתי כל זה באות רי"ש ראש השנה, כי מחסדי הש"י על נבראיו שברא התשובה קודם שברא את העולם לפי שגלוי וידוע היה לפניו שעתיד אדם לחטוא ולפיכך הקדים לו רפואה למכה, וכבר ביארתי שם כי ז' דברים אלו נקשרים זה בזה קשר אחד וכל אחד מחייב לחבירו. וצריך אתה לדעת כי ענין התשובה הוא שיתחייב אדם שיתבונן בשפלותו ובפחיתות עצמו כי הוא עפר ואפר שחייו רמה ותולעה במותו, כי בזה תתקן לו יותר פעולת התשובה ויעשה תשובה שלימה בכונה רצויה וזכה, וכן מצינו באיוב שהיה מהביל ומפחית האדם בעיקר תולדתו. ובהיותו תמיד מזומן למקריים הוא שאמר (איוב יג) אדם ילוד אשה וגו' כציץ יצא וימל וכו'. ויתכן לומר כי הזכיר איוב בכתוב הזה חמשה מן הפחיתיות, האחד שיסודו של אדם עפר מן האדמה ומי שיסודו הבל אין צריך לומר הבנין שהוא נשען עליו, וזהו (תהילים קמ״ד:ד׳) אדם להבל דמה, וכל מקום שנזכר אדם לשון יריעות הוא, ומטעם זה מצינו ביחזקאל אחר שסיים פרשת המרכבה שהזכיר (יחזקאל ד׳:א׳) ואתה בן אדם ודרשו ז"ל שהיה יחזקאל מתגאה בעצמו על שראה מעשה מרכבה אמר לו הקב"ה ואתה בן אדם אל תגיס עצמך בן אדם אתה. הב' שהוא ילוד אשה שכל עניניו לכלוך. וכמו שאמרו רז"ל (שבת דף קנב) אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחריה. הג' שהוא קצר ימים כי היה אפשר שיהיה ילוד אשה ויאריך ימים כענין הדורות הקדמונים שהאריכו שנים מאתים וג' מאות וארבע מאות. הד' שהוא שבע רוגז כי אפשר שיחיה חיים קצרים ברבוי הצרות והדאגות. הה' כי תכף שהוא מת אין הודו נשאר בו אפי' רגע כי צורת פניו משתנית מיד זהו (איוב יג) כציץ יצא וימל כי תכף שיצא הוא נכרת מיד:

וְהִנֵּה מַדְרֵגוֹת רַבּוֹת לַתְּשׁוּבָה, וּלְפִי הַמַּדְרֵגוֹת יִתְקָרֵב הָאָדָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאָמְנָם לְכָל תְּשׁוּבָה תִּמָּצֵא סְלִיחָה, אַךְ לֹא תִּטְהַר הַנֶּפֶשׁ טֹהַר שָׁלֵם לִהְיוֹת הָעֲוֹנוֹת כְּלֹא הָיוּ, זוּלָתִי כַּאֲשֶׁר יְטַהֵר הָאָדָם אֶת לִבּוֹ וְיָכִין אֶת רוּחוֹ כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר. וְכֵן כָּתוּב (תהלים לב, ב): "אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב ה' לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה", וּכְעִנְיָן הַבֶּגֶד הַצָּרִיךְ כִּבּוּס, כִּי הַמְּעַט מִן הַכִּבּוּס יוֹעִיל בּוֹ לְהַעֲבִיר הַגֹּעַל מִמֶּנּוּ, אַךְ לְפִי רֹב הַכִּבּוּס יִתְלַבֵּן. וְכֵן כָּתוּב (תהלים נא, ד): "הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי", וּתְכֻבַּס הַנֶּפֶשׁ מִן הֶעָוֹן כְּפִי אֲשֶׁר תְּכַבֵּס אֶת לִבָּהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ד, יד): "כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ יְרוּשָׁלִַם". וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ע"ז יט, א) "אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת ה'" (תהלים קיב, א) – בְּעוֹדוֹ אִישׁ, רְצוֹנָם לוֹמַר, כִּי תְּשׁוּבַת הָאָדָם הַמְּעֻלָּה בִּימֵי בְּחוּרוֹתָיו בְּעוֹד כֹּחוֹ עָלָיו וְיִתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ. אָכֵן כָּל תְּשׁוּבָה מוֹעִילָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ג): "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי חגיגה ב, א) עַד דִּכְדּוּכָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ. עַתָּה נְבָאֵר עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה.

הקדמה ב' מה שכתוב בספר ברית מנוחה, בענין קברות התאוה שם מתו המתאוים, שרומז בסודו על המתקברים ומתאוים למעלה שהיא גדולה מיכולת השגתם, אז הן נעדרים, כענין הזבוב שמתקרבת בתאותה לאור הנר ונשרפת. וכן הענין בכאן, כשהראה הקדוש ברוך הוא לאלו המלאכים אצבע קטנה שלו, אזי נעדרו, כי לא היה בכח השגתם לבוא עד שמה, והם היו מתאוים לשם. כת שניה היו סוברים שיש בכח השגתם לעלות שמה, וחשבו וטעו וסברו שהראשונים לא היו שוים להם במעלה, ובאמת לא היו טובים מהם ונעדרו גם המה. אכן כת שלישית, הבינו את הענין הזה שלא יוכל לבוא לידי מדריגה זו כי אם האדם הנעשה בצלם ודמות וכולל עליונים ותחתונים, וזהו שאמרו כל העולם כולו הוא שלך, והאדם הוא העולם. רק אחר כך כשראו דור אנוש והפלגה שהרסו את העולם, אמרו, יפה אמרו הראשונים. השיב הקדוש ברוך הוא, עד זקנה ושיבה כו'. כלומר, הקדוש ברוך הוא סובל ומעלים עין מסוררים כדי שיתקנו מעשיהם, וכמו שכתוב (תהלים צ, ג) תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש (ירושלמי חגיגה ב, א). וכן יהיה כי יתוקן הכל לעתיד, ויהיה השם מלא, בעולם מלא: