הִֽ֭תְהַלְלוּ בְּשֵׁ֣ם קָדְשׁ֑וֹ יִ֝שְׂמַ֗ח לֵ֤ב ׀ מְבַקְשֵׁ֬י יְהוָֽה׃
שמירת הלשון
וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל, שֶׁהַמְקַיֵּם מִצְוָה, אַף שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עַל זֶה מִפִּי ה' יִתְבָּרַךְ, מַחֲשִׁיב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ חִדֵּשׁ הַמִּצְוָה, וְזֶהוּ אֲפִלּוּ בְּמִצְוָה אַחַת, וְכָל שֶׁכֵּן בְּזֶה, שֶׁהוּא חֵלֶק גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, יִתְחַזֵּק לְקַיְּמָם וְיַחֲשִׁיבוּ לוֹ לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּאִלּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ חִדֵּשׁ מִדַּעְתּוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָנִים הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁכְּתוּבִים בְּאֵלּוּ הַפָּרָשִׁיּוֹת, כַּמָּה גְּדֻלָּה וְכָבוֹד יְקַבֵּל לֶעָתִיד לָבוֹא עֲבוּר זֶה, וְכַמָּה יִשְׂמַח לִבּוֹ עֲבוּר זֶה, וִיקֻיַּם עַל זֶה הָאִישׁ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (תהילים ק"ח ג'): "יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי ה' ".
אורחות צדיקים
וְעַתָּה הַבֵּט וּרְאֵה, כִּי הַשִּׂמְחָה כּוֹלֶלֶת הַכֹּל: כִּי כָּל הָאָדָם הַדּוֹאֵג עַל הָעוֹלָם הַזֶּה – אֵין לוֹ מְנוּחָה, וְתָמִיד הוּא מְחַשֵּׁב לְהַרְוִיחַ מָמוֹן, וְלֹא יִסְתַּפֵּק בַּמֶּה שֶׁחָלַק לוֹ הָאֵל. לָכֵן הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ הוּא עָשִׁיר אַף אִם הוּא עָנִי (אבות ד א), כִּי יִשְׂמַח בֵּאלֹהִים שֶׁהוּא חֶלְקוֹ וְנַחֲלָתוֹ. וְכֵן כְּתִיב (תהלים קיט נז): ״חֶלְקִי יְיָ אָמַרְתִּי״. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שם קה ג): ״יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְיָ״.