מוסר על תהילים קה:טו

וְעִקַּר עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּמִתּוּן כָּל מַעֲשָׂיו, וּלְהִתְבּוֹנֵן אִם לֹא פָּגַם חַס וְשָׁלוֹם בִּכְבוֹד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבִכְבוֹד הַבְּרִיּוֹת. וּמִדַּת הַגַּאֲוָה הִיא הַמְּהִירוּת, שֶׁמַּרְגִּיל הָאָדָם לְדַבֵּר דְּבָרִים רָעִים וַחֲטָאִים לַה'. וּמִדָּה זוֹ עֲבֵרָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵרָה גּוֹרֵם חִמּוּד מָמוֹן, בְּאָמְרוֹ: הַרְבֵּה מַעֲלוֹת יֵשׁ בִּי, וְעַל כָּרְחֲךָ מְקֻיָּם בִּי: אַל תִּגְּעוּ בִּמְשִׁיחַי וְלֹא תִּגַּע בִּי יָד. וּמִכָּל שֶׁכֵּן בְּמָמוֹנִי וּבִנְכָסַי. וְזֶהוּ אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם יוֹשֵׁב יְחִידִי בִּלְתִּי שְׁכֵנוּת בְּנֵי אָדָם סְבִיבָיו.