מוסר על תהילים קטז:ו

בני, בואו ואלמדכם מעלת גמילות חסדים, דעו בני כי מעלת גמילות חסדים מעלה חביבה מאד לפני הקדוש ברוך הוא, ובעבורה יזכה האדם לקנות חייה העולם הזה והעולם הבא. ולא עוד אלא שכל מי שהוא עושה חסד עם הבריות, הרי העולם מתיישב בשבילו, כענין שנאמר (תהלים סא, ח) ישב עולם לפני אלהים חסד ואמת מן ינצרהו, ואמרו חז"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. גדולה היא מעלת גמילות חסדים שהיא אחת מי"ג מדות שנתיחס בהן הבורא, כענין שנאמר (שמות לד, ו) ה' ה' וגו' ארך אפים ורב חסד. ואמרו חז"ל ורב חסד, מטה כלפי חסד. כלומר שאם האדם מחצה זכאי ומחצה חייב, מכריע כף של זכיות על כף של חובות ומזכה אותו בדין, וזהו חסד גדול שהקדוש ברוך הוא עושה עם בריותיו, שתזכה אותן כדי להביאם לחיי עולם הבא. וזה שאמר דוד (תהלים קטז, ו) דלתי ולי יהושיע, ומצינו שהקדוש ברוך הוא בעצמו נתעסק בגמילות חסדים, שכך אמרו חז"ל תורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים. תחילתה גמילות חסדים שנאמר (בראשית ג, כא) ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, וסופה גמילות חסדים דכתיב (דברים לד, ו) ויקבר אתו בגיא. ולא עוד אלא שכל העולם נבנה בחסד, כמו שאמר הכתוב (תהלים פט, ג) אמרתי עולם חסד יבנה. וכן הוא אומר (תהלים כה, ו) זכר רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה.

תנו רבנן, שלשה חדשים ראשונים, תשמיש קשה לאשה וגם קשה לולד. אמצעים, קשה לאשה ויפה לולד. אחרונים, יפה לאשה ויפה לולד, שמתוך כך נמצא הולד מלובן ומזורז. תנא, המשמש מטתו ליום צ', כאלו שופך דמים. מנא ידע. אלא אמר אביי, משמש והולך, ושומר פתאים ה' (תהלים קטז, ו):

שנו חכמים זיכרונם לברכה (על פי ראש השנה טז ב') שלוש כתות הן ליום הדין אחת שלצדיקים גמורים ואחת שלרשעים גמורים ואחת שלבינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיי העולם הבא רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם שנאמר "ורבים מישני עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפה ולדראון עולם" (דניאל יב ב) בינונים שעוונותיהן וזכיותיהן שקולים הקדוש ברוך הוא נקרא רב חסד ומטה כלפי חסד ועליהם אמר דוד "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני" ועליהם נאמרה אותה הפרשה כולה "דלותי ולי יהושיע" (תהלים קטז) היה בכלל מחצה עוונות שלהם פושעי ישראל בגופן והוא הראש שלא הניח תפילין מעולם והוא הדין לשאר מצות עשה שבגופן שלא קיימו מעולם כגון שלא קרא קריית שמע ולא ברך על המזון מעולם כולן יורדין לגיהנם ומצפצפין ועולים הימנה ומתרפאין שנאמר "והבאתי את השלישית באש" ועליהם אמרה חנה "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" (שמואל א ב ו) אבל מי שעוונותיו מרובים מזכיותיו ובכלל אותן העוונות עוון זה החמור והוא פושעי ישראל בגופן וכן פושעי אומות העולם בגופן והן בעלי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חודש לאחר שנים עשר חודש גופן כלה ונשמתן נשרפת וגיהנם פולטתן ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים שנאמר "ועסותם רשעים כי יהיו לאפר תחת כפות רגליכם" (מלאכי ג כא) אבל המינין והמשומדין והאפיקורסין שכפרו בתורה ושכפרו בתחיית המתים ושפירשו מדרכי צבור ושנתנו חתיתם בארץ מחיים והם הפרנסים המטילים אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים כגון מלכי גויים אף על פי שאינו מחטיא אותן אלא מוליכן בדרך ישרה אלא הצבור מכוונין דעותיהן ומעשיהן הטובים לעבודתן ולא לעבודת אדון הכל ושחטאו והחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחבריו יורדין לגיהנם ונדונין בה לדורי דורות שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי" וכו' (ישעיהו סז כד).