מוסר על תהילים קטז:ז

מַחֲשָׁבָה רִאשׁוֹנָה – שֶׁיֵּדַע בִּידִיעָה בְּרוּרָה כִּי הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עַל הָאָדָם יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם, וְהוּא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו בַּסֵּתֶר וּבַגָּלוּי. וּבְעֵת שֶׁהוּא אֵינוֹ שׁוֹמֵר עַצְמוֹ כָּרָאוּי – הָאֱלֹהִים מְרַחֵם עָלָיו וְשׁוֹמֵר אוֹתוֹ מִן הַפְּגָעִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קטז ז): ״שֹׁמֵר פְּתָאיִם יְיָ״.

עַל כֵּן רְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ שֶׁל חַזָּן, שֶׁהוּא כּוֹלֵל שְׁלשָׁה שֵׁמוֹת יַחַד יִחוּד גָּמוּר, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁחַזָּן הוּא קַל בְּדַעְתּוֹ, וְאֵינוֹ מְכַוֵּן לִבּוֹ לִתְפִלָּה בְּכַוָּנָה לְהוֹצִיא הַצִּבּוּר כָּרָאוּי, אֲזַי הוּא פּוֹגֵם בִּשְׁלשָׁה שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַלָּלוּ, וְאָז הוּא מֵטִיל מוּם בַּקֳּדָשִׁים, כִּי תְּפִלָּה עַכְשָׁו בִּזְמַן הַזֶּה — בִּמְקוֹם קָרְבָּן קָדוֹשׁ. וְזֶה סוֹד מָצָאתִי כָּתוּב בְּשֵׁם קַדְמוֹנֵינוּ, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כִּי פָּסוּק: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי וְכוּ' — יֵשׁ שֵׁם גָּדוֹל הַנִּקְרָא מוּם, כַּנִּרְשָׁם לְיוֹדְעֵי חֵן, וְהַמְחַסֵּר — יֶחְסַר לוֹ מְנוּחָה בָּעוֹלָם הַבָּא. וְכֵן "יוֹצֵר מְשָׁרְתִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְתָיו" — הוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת מוּם. וְסִימָנָךְ: "כִּי מוּם בּוֹ — פִּגּוּל הוּא, לֹא יֵרָצֶה לְקָרְבָּן לַה'", וּתְפִלָּה עַכְשָׁו בִּמְקוֹם קָרְבָּן. עַל כֵּן כָּל הַמַּבְלִיעִים בִּתְפִלָּתָן הֵן בִּכְלָל אֵלּוּ הַמְּטִילִין מוּם בָּקֳדָשִׁים.