מוסר על תהילים קיג:ב

יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵֽ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם׃

שני לוחות הברית

ועל אלו הד' טעמים רומז המאמר (מס' ברכות) פרק הרואה (ברכות דף ס') (ב), כשם שמברכין כו'. א"ר אחא בשם ר' לוי, מהאי קרא כו', עד (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מברך, עד כאן. קשה, מאי בינייהו. ובפרט על קרא דרך הגמרא לשאול מאי ואומר. אלא הנך ד' אמוראי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, אלא כל אחד מדבר מסיבה אחת. הראשון אמר הן חסד הן משפט אשירה (תהלים קא, א), כלומר ראוי לקיים התורה והמצות מעושר, דהיינו חסד פשיטא, אלא אף מעוני שזהו הסיבה כמו שהבאתי בשם הר"ן. השני אמר (שם נו, יא) בה' אהלל דבר באלהים אהלל דבר, סבה שנית כאשר פירשתי לך יהו"ה עת רצון אלהים כו'. ג' אמר (שם קטז, יג), כוס ישועות אשא, לעתיד להיות מנוקה מגיהנם עונש החמור כשאני צרה ויגון אמצא, ואפילו הכי אקרא בשם יהו"ה, רצה לומר שאתלה ממנו יתברך, ולא אתלה בענין הזמן, כענין פשט המרומז ברד"ק על פסוק (ישעיה א, ה) על מה תכו עוד וגו'. בפרק קמא דתענית (ח, א), א"ר יהושע בן לוי, כל השמח ביסורין בעולם הזה, מביא ישועה לעולם, שנאמר (ישעיה סד, ד) בהם עולם ונושע. ה' נתן וה' לקח (איוב א, כא), נגד סיבה רביעית, כי היכי דנתן כך יקח:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ובזוהר אמרו (ח"ב קפז, א) על פסוק (תהלים קיג, ב) יהי שם ה' מ"ב ר"ך, כי מתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין הקשה, דהיינו שם של מ"ב שהוא שם היוצא מהגבורה. ואחר כך נעשה רך, כי שיתף מדת הדין עם מדת הרחמים והיה מדת הדין רך, וכן תמצא במצרים (שמות א, יג) בפה רך ובעבודה קשה. רק ארורים הם הרשעים שכל עניינם תחלה שלוה ולבסוף יסורין (ב"ר ס"ה, ה), אבל הצדיקים תחלתן יסורין וסוף שלוה, והוא יתברך צדיק בכל דרכיו מתחלה עלה במחשבה בעבודה קשה דהיינו מ"ב, ואח"כ רך. ועבודת ישראל במצרים לזיכוך ע"י פרעה הרשע והיא הפך, מתחילה בפה רך, ואח"כ בעבודה קשה:
שאל רבBookmarkShareCopy