מוסר על תהילים קיח:יח

וְחַיָּב הָאָדָם לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת. כִּי אֵין הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאַתְהוּ וְהַיִּסּוּרִין הַבָּאִין עָלָיו. לְפִי גֹּדֶל עֲוֹנוֹ וְרֹב חֲטָאָיו. אַךְ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְיַסְּרוֹ דֶּרֶךְ מוּסַר הָאָב אֶת בְּנוֹ בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח':ה') וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לִבְּךָ יוֹדֵעַ מַעֲשִׂים שֶׁעָשִׂיתָ וְיִסּוּרִים שֶׁהֵבֵאתִי עָלֶיךָ, כִּי לֹא לְפִי מַעֲשֶׂיךָ יִסַּרְתִּיךְ. וְנֶאֱמַר (איוב י"א:ו') וְדַע כִּי יַשֶּׁה לְךָ אֱלוֹהַּ מֵעֲוֹנֶךָ. וְנֶאֱמַר (עזרא ט':י"ג) כִּי אַתָּה אֱלֹהֵינוּ חָשַׂכְתָּ לְמַטָּה מֵעֲוֹנֵנוּ. וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא הַמּוּסָר עַל אוֹיְבֵי ה' יִתְבָּרַךְ. בַּעֲוֹן אֶחָד הֵם נִסְפִּים. כִּי תָּבוֹא עֲלֵיהֶם הַפֻּרְעָנוּת בְּבַת אַחַת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ל"ד:כ"ב). תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה. וּשְׁאָר עֲוֹנֹתָם נִשְׁאָרִים עַל נַפְשָׁם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ל"ב:כ"ז). וַתְּהִי עֲוֹנֹתָם עַל עַצְמוֹתָם. אֲבָל בְּבוֹא הַמּוּסָר עַל הַצַּדִּיקִים. מְעַט מְעַט יָבוֹא עֲלֵיהֶם עַד תֹּם עֲוֹנֹתָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ג':ב'). רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי מִכֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה עַל כֵּן אֶפְקֹד עֲלֵיכֶם אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהִלְוָה לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם. אֶחָד אוֹהֲבוֹ וְאֶחָד שׂוֹנְאוֹ, אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט. שׂוֹנְאוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ בְּבַת אַחַת. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ד:ט"ז). כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. פֵּרוּשׁוֹ – בְּרָעָה אַחַת יִכָּשְׁלוּ וְיִתַּמּוּ. וְנֶאֱמַר (ירמיהו י':כ"ד). יַסְּרֵנִי ה' אַךְ בְּמִשְׁפָּט. אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי. פֵּרוּשׁ אַךְ בַּמִּשְׁפָּט – בְּמִדַּת רַחֲמֶיךָ וְחֹק חֲסָדֶיךָ. מִלְּשׁוֹן (במדבר כ"ט:י"ח) בְּמִסְפָּרָם כַּמִּשְׁפָּט, כַּחֹק. (תהילים קי"ב:ה') יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט – בַּמִּדָּה. וּמָשְׁלוּ עוֹד מָשָׁל בָּעִנְיָן הַזֶּה וְאָמְרוּ מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ עַל עֵינָיו וְעַל פָּנָיו. אֲבָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהַכּוֹת מַכֶּה אֶת בְּנוֹ בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יַזִּיק לוֹ. וְכֵן כָּתוּב (תהילים קי"ח:י"ח) יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי. וְנֶאֱמַר (איוב ב':ו'). אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר. וְלֹא יָבוֹאוּ עַל הָרְשָׁעִים זוּלָתִי יִסּוּרֵי נָקָם. אֲבָל יִסּוּרֵי הַבְּחִינָה לֹא יָבוֹאוּ זוּלָתִי עַל הַצַּדִּיקִים. שֶׁהֵם מְקַבְּלִים אוֹתָם בְּאַהֲבָה וּמוֹסִיפִים תִּקּוּן בְּמַעֲשֵׂיהֶם. וְהַיִּסּוּרִין לְטוֹבָתָם וְתוֹעַלְתָּם וְגֹדֶל שְׂכָרָם. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"א:ה'). ה' צַדִּיק יִבְחָן. וּמָשְׁלוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מָשָׁל בָּזֶה וְאָמְרוּ. בִּזְמַן שֶׁיּוֹדֵעַ בַּעַל הַפִּשְׁתָּן כִּי הַפִּשְׁתָּן חָזָק. מַכֶּה עָלָיו הַרְבֵּה לַעֲשׂוֹתוֹ רַךְ וָטוֹב.

וְכֵיוָן דִּנְפַקְתְּ נִשְׁמְתָא דִּבְרִי, אִתְּעָרִית וּפַגְעִית בְּנִשְׁמָתוֹ, דַּהֲוֵי אָעלַת גַּם כֵּן מִטְּבִילָה הַנִּזְכֶּרֶת לְעֵיל, וְתַמָּן אִתְדַּן דִּינָא לְהוֹסִיף לִי שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּגִין דְּמָעוֹת וּמִלִּין דִּבְרִי. וּכְהַיּוֹם, כִּי נִטְהַרְתִּי מִכֹּל וָכֹל, וְנִשְׁמָתִי הִיא זַכְיָא וּנְקִיָּה וּטְהוֹרָה — מֻכְרָח אֲנִי לִרְאוֹת בְּאִלֵּין שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים שְׁנִין לְאִתְעַסְּקָא רַק בְּמִלִּין דְּעוֹלָם הַבָּא, כִּי כְּבָר קִבַּלְתִּי עֹנֶשׁ מִיתָה וּטְבִילָה בַּגֵּיהִנָּם, וּמִכָּאן וּלְהָלְאָה אִצְטְרִיכְנָא דְּלָא אַתְיָא בְּכִסּוּפָא לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָהּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי". אָמַר דָּוִד: רוֹאֶה אֲנִי, שֶׁהַרְבֵּה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מְאֹד יִסֵּר אוֹתִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַכֹּל כְּדֵי לְהִנָּקֵם מֵחֶטְאִי; וְאִם כֵּן, כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִטְהַרְתִּי עַל יְדֵי טְבִילַת הַיִּסּוּרִים, מֵעַתָּה חָלִילָה לִפְגֹּם עוֹד בְּנִשְׁמָתִי, כִּי אִם פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק לְהִתְעַסֵּק בְּתוֹרָה וְיִרְאָה, שֶׁלֹּא אֶהְיֶה בְּכִסּוּפָא לָעוֹלָם הַבָּא.

וכגון דא צריך להודיע, דע כי כמו ששם ההויה עולה ע"ב במילואו כמו שכתבתי לעיל, כן עולה בגלגולו כזה, ידו"ד יד"ו י"ה י' עולה הכל ביחד ע"ב. הנה השם המיוחד שהוא ידו"ד, מורה על ההויה הקדמוניות, שהוא סוד הוייתו יתברך. והשם השני שהוא יה"ו, מורה על חידוש העולם ועל הוייתו, ועל זה יורה שם אהיה שהוא מנין שם יה"ו, כי אהי"ה לשון עתיד המורה שעתיד להתגלות. גם מצינו אהיה לשון עבר ותופ' לפנים אהיה. כי שם יד"ו שהוא אהיה, יוצא מהויה קדמונית כדי להתגלות ולהוות. ושם י"ה, מורה על הנהגות יותר את ההויה, שיהווה להנהיגה בשכר ועונש. בעונש כמו שכתוב (תהלים קל, ג) אם עונות תשמר י"ה, יסור יסרני י"ה (שם קיח, יח). וכן להנהגת השכר, כתיב (שמות טו, ב) עזי וזמרת י"ה, מן המיצר קראתי י"ה (תהלים קיח, ה):