מוסר על תהילים קיט:לז

הַעֲבֵ֣ר עֵ֭ינַי מֵרְא֣וֹת שָׁ֑וְא בִּדְרָכֶ֥ךָ חַיֵּֽנִי׃

קב הישר

דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמַר בִּתְהִלִּים (קיט, לז): "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּנִי". צָרִיךְ אָדָם לָדַעַת, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים הֵם תְּלוּיִין בִּרְאִיּוֹת עֵינָיו שֶׁל הָאָדָם. עַל כֵּן נִרְאֶה לִי, שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר תֵּכֶף בְּקוּמוֹ מִשְּׁנָתוֹ, אִם מִסְתַּכֵּל בִּרְאִיָּה אֶל הַבָּתִּים, יְכַוֵּן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נָתַן מִצְוַת מְזוּזָה בְּפֶתַח הַבַּיִת, מִצְוַת מַעֲקֶה לְגַג הַבַּיִת, כְּדִכְתִיב (דְּבָרִים כב, ח): "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ". וְאִם יוֹצֵא מִפֶּתַח בֵּיתוֹ וּפָגַע בִּבְהֵמוֹת טְהוֹרוֹת הָרְאוּיִין לְקָרְבָּן, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לָנוּ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת. וְאִם פָּגַע בִּבְהֵמוֹת וּבְחַיּוֹת טְמֵאוֹת, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ אִסּוּר אֲכִילָתָן. וְכֵן אִם פָּגַע אֶחָד מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם, יַחֲשֹׁב בְּדַעְתּוֹ אִסּוּר חַתְנוּת. וְכָל אִישׁ וָאִישׁ, כָּל אֶחָד, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב לְפִי יְדִיעָתוֹ וּלְפִי לִמּוּדוֹ. וְהוּא עִנְיָן גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁהוּא מַכְנִיס הָעֵינַיִם בִּקְדֻשָּׁה בִּגְוָנִין דְּעֵינָיו.
שאל רבBookmarkShareCopy

קב הישר

וְלָכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (עֲבוֹדָה זָרָה כ, א), גָּדֵר וּסְיָג שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל בְּמָקוֹם שֶׁיָּבוֹא לִידֵי חֵטְא, כְּגוֹן בְּנָשִׁים וּבְתוּלוֹת, הַמֵּבִיא לָאָדָם לִידֵי הוֹצָאַת שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה. וְעַל זֶה כִּוֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּנִי". רוֹצֶה לוֹמַר, כִּי אוֹתִיּוֹת שָׁוְא הוּא גִּימַטְרִיָּא ש"ז, וְהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁכְבַת זֶרַע, וְהוּא רֶמֶז גָּדוֹל. וְנִרְאֶה לִי עוֹד, דְּלִילִית עִם כִּתּוֹתֶיהָ נִקְרָאִים חֶבְלֵי שָׁוְא, חֶבְלֵי דְּמִיתָה, כִּדְאִיתָא כַּמָּה פְּעָמִים בַּזֹּהַר (חֵלֶק א דַּף יב, ב; חֵלֶק ב דַּף לג, א). וְלָכֵן הִתְפַּלֵּל דָּוִד עַל זֶה וְאָמַר: "בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּנִי", דְּהוּא מִסִּטְרָא דְּחַיִּים, וְלֹא מִסִּטְרָא דְּמִיתָה, חַס וְשָׁלוֹם.
שאל רבBookmarkShareCopy

קב הישר

כְּבָר כָּתַבְנוּ לְעֵיל בְּפֶרֶק שֵׁנִי, מֵעֹנֶשׁ גָּדוֹל שֶׁל מוֹצִיא זֶרַע לְבַטָּלָה, אֲשֶׁר עַל זֶה אָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תְּהִלִּים קיט, לז): "הַעֲבֵר עֵינַי מֵרְאוֹת שָׁוְא, בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּינִי". וְנִרְאֶה כַּוָּנַת תְּפִלָּתוֹ לְהַעֲבִיר עֵינָיו מֵהִסְתַּכֵּל בַּמָּקוֹם הָאָסוּר, כְּגוֹן בְּנָשִׁים, וְעַל יְדֵי כֵּן יָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. וְלָזֶה אָמַר: מֵרְאוֹת שָׁוְא כְּמִנְיַן ש"ז, שֶׁהוּא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שִׁכְבַת זֶרַע, שֶׁלֹּא יִתְרָאוּ אֵלָיו כִּתּוֹת שֶׁל לִילִית, הַנִּקְרָאִים קֶרִי, שֶׁמֵּבִיא הַלִּילִית לְהָאָדָם לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְהוּא כְּאִלּוּ מֵמִית בְּיָדוֹ לְהַטִּפָּה, כִּי מֵהַטִּפָּה יוּכַל לְהוֹלִיד וָלָד בֶּן קַיָּמָא, וְעַל כֵּן הוּא אָחוּז בְּסִטְרָא דְמוֹתָא. לָזֶה אָמַר: בִּדְרָכֶיךָ חַיֵּינִי, רָצָה לוֹמַר: שֶׁתְּפִלָּתוֹ הָיָה לֶאֱחֹז בְּסִטְרָא דְחַיֵּי, וְלֹא לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, כִּי הַמּוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, יֵשׁ מְמֻנֶּה אֶחָד, דְּאִקְרֵי עשטר"א, וְהוּא מְמֻנֶּה עַל אֲלָפִים וּרְבָבוֹת שְׂטָנִים וְשֵׁדִים וּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁהֵן מְטַמְּאִין אֶת הָאָדָם, וְנָטְלִין הַאי טִפָּה, שֶׁהוֹצִיא הָאָדָם לְבַטָּלָה, וְסָלְקִין לֵיהּ לְעֵילָא, וְגוֹרֵם דִּבְרִית קַדִּישָׁא יִהְיֶה מְשֻׁעְבָּד לְסִטְרָא דִּמְסָאֳבָא. אוֹי וָאוֹי שֶׁיִּגְרֹם הָאָדָם הַסִּבָּה זוֹ, שֶׁיְּשַׁעְבֵּד הַקְּדֻשָּׁה תַּחַת הַטֻּמְאָה!
שאל רבBookmarkShareCopy