עֲרֹ֣ב עַבְדְּךָ֣ לְט֑וֹב אַֽל־יַעַשְׁקֻ֥נִי זֵדִֽים׃
קב הישר
כְּתִיב בְּסֵפֶר תְּהִלִּים (קיט, קכב): "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים". יֵשׁ לְפָרֵשׁ הַמִּקְרָא בְּאֹפֶן דֻּגְמַת אִישׁ, שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חוֹבוֹת הַרְבֵּה. אָמְנָם יֵשׁ בְּיָדוֹ כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף בִּכְדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַשְׁתִּיק לְבַעֲלֵי חוֹבוֹת וּלְסַלֵּק אוֹתָם. אָמְנָם הַבַּעֲלֵי חוֹבוֹת אֵינָם יוֹדְעִים מִזֶּה שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ יְכֹלֶת לְסַלֵּק לְכָל אֶחָד, וּמֵחֲמַת כֵּן רוֹצִין לִפֹּל עָלָיו וְלִקַּח מַה שֶּׁהִמָּצֵא יִמָּצֵא, שֶׁכָּל אֶחָד יָרֵא, פֶּן יְשַׁלֵּם לְאַחֵר, וְהוּא יַפְסִיד מָמוֹנוֹ. וְאֵין תַּקָּנָה לָאִישׁ הַזֶּה כִּי אִם שֶׁיְּבַקֵּשׁ עָרֵב בַּעֲדוֹ, שֶׁלֹּא יִטְרְפוּ אוֹתוֹ הַבַּעֲלֵי חוֹבוֹת הַנּוֹגְשִׂים, עַד שֶׁבְּהַרְחָבַת זְמַן יִמְכֹּר אֶת סְחוֹרָתוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִהְיֶה הַצְּרוֹר כֶּסֶף בְּיָדוֹ, יִתֵּן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֶת חוֹבוֹ, וְעַל יְדֵי כֵּן יִנָּצֵל מִן הֶזֵּקוֹת וּמִן הַכְחָשׁוֹת בַּעֲלֵי חוֹבוֹת וּשְׁאָרֵי הֶפְסֵד, הַבָּאִים עַל יְדֵי רְדִיפוֹת בַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת. וְנִרְאֶה לוֹמַר, בָּזֶה כִּוֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ בְּמַאֲמָרוֹ: "עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב", כִּי דָּוִד הַמֶּלֶךְ בִּקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּהְיֶה עָרֵב בַּעֲדוֹ נֶגֶד הַמְקַטְרְגִים וּבַעֲלֵי הַדִּינִים, שֶׁלֹּא יִטְרְפוּ אוֹתוֹ מֵחֲמַת אֵיזֶה חֵטְא שֶׁבְּיָדוֹ, כִּי יֵשׁ גַּם כֵּן בְּיָדוֹ הַרְבֵּה זְכֻיּוֹת נֶגֶד עֲבֵרוֹת, שֶׁהֵן הַחוֹבוֹת, עַל כֵּן אָמַר: "אַל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים", לְמַעַן נֵדַע, כִּי הַמָּארֵי דִּינִים מוּכָנִים וּמְצַפִּים, מָתַי יָבוֹא הַיּוֹם, וְיָבוֹא זֶה הָאָדָם הַחוֹטֵא בְּיָדָם כְּדֵי לִגְבּוֹת חוֹבוֹ מִמֶּנּוּ מֵחֲמַת חֲטָאִים וַעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ וְלִפְעֹל בּוֹ דִּינָם הַקָּשֶׁה, כְּשֶׁיֵּצֵא חַיָּב מִדִּין הָעֶלְיוֹן.