מוסר על תהילים קי:א

והנה ענין גולית שבא אח"כ בימי שאול ולא בא מקודם כאשר הכה יהונתן מצב הפלשתים הוא כי נודע כי כל אומות קדמונים כל הנהגות שבתם וקומם היו ע"י קסמים מעונן ומנחש בחכמת הכוכבים וכאשר ידעו כי הם במערכה גבוהה וטובה היו לוחמים וכאשר ראו כי מערכתם שפלה היו נסוגים אחור וזה היה כל ענינם כנודע מענין עמלק וכדומה שהיה הכל על פי חכמת הכוכבים ולכך גולית כאשר ראה כי מזלו בגרם המעלה עד מאוד ובתכלית הצמיחה אז גאות לבש ואזר חיל להלחם כי ראה כי מזלו יקום לו ולכך אמר (שם יז ט') האיש הישראלי ילחם עמי ופרש"י ומדרש שאול כי להיות שאול מלך ושני למזל ישראל עליו להלחם עמו ולראות מי מהמזל יצליח וזהו שהיה טענת גולית כי כבר כתבנו כי מפאת מערכת כוכבים יחויב שיהיו ישראל עבדים רק הישראלים חושבים היותם למעלה וחוץ למזל וע"ז אמר שיהיו לוחמים עמו והוא בגרם מעלות המזל והוא ינצח המופת כי גם על ישראל שולט המזל ומזלו יגבר וא"כ ראוי שיהיו ישראלים עבדים כפי משפט מערכת הכוכבים ואם ינוצח זהו לאות כי ישראל למעלה ממזל כי מזלו בתכלית הצלחה וא"כ יחויב שכל עמים היושבים תחת המזל יהיו לישראל הנשגבים ממזל לעבדים ולכך הלך גולית ויתיצב ארבעים יום (שמו"א יז טז) כנודע כי מזל צומח בגרם המעלה הוא לערך מ' יום וכן להיפך ולכך מ' יום היה הגשם על הארץ וכן מ' יום יצירה (ברכות ס נדה ל) וכדומה כי במ' יום ימי עליה וירידה ובאמת רפו ידי ישראל להלחם בו עד שבא דוד אשר כבר נמשח משמואל וכבר עלה למעלה ממדרגת המזל כהנ"ל ולכך הוא אמר לגולית (שם פסוק כו) כי חרף מערכות ה' להיותו חושב כי הכל במערכות הכוכבים ולא במערכת אלהי ישראל אשר למעלה ממערכת הכוכבים ומשם השפיע לישראל ולכך יצא נגדו להלחם בו ואמר היום שאז היה מזלו ברום גבוה אמר שה' יתנו בידו וכבר נודע כי כל מזלות שהם בונים למנהיגי עולם הם שמו לישראל למשיסה ולעבדים ולכן אמר דוד (תהילים קיח יב) אבן מאסו הבונים היינו מזלות הנ"ל היתה לראש פנה והוא כי מאת ה' היתה זאת ואמר שהגביה קרן ישראל למעלה ממזלות והוא באמת פלא הענין ונפלאת היא בעיניו ושבעה כוכבי לכת הם נקראים רועים כי הם הרועים לעולם ולכך נאמר בשיר השירים (שהש"ר א ח) משכנות הרועים על אומות העולם ולעומתם יהיו לנו לעתיד לבא שבעה רועים אבל ה' רועה ישראל נוהג כצאן יוסף והוא המרים אבן מאסו הבונים וזהו שאמר יעקב (בראשית מט כד) משם רועה אבן ישראל והבן וזה שלבש דוד בכלי הרועים ושם אבן בילקוטו שהוא אבן ישראל הרועה ה' ומזה הכניע לגולית ופצע מצחו ובזה תבין חכמת הבתולות המשוררות הכה שאול וכו' כי ידוע כאשר ה' הסתיר פניו מעמו ונתן ישראל לרשעים בעו"ה לבוזזים אין הקב"ה עושה להם נס כי ח"ו לא יעשה רחמנא נס לשקרא ולהרע לישראל רק מניח אותנו תחת ממשלת המזל ובזה אנו נכנעים ושחים לעפר כאשר כתבתי אשר כוכבי וכסילי שמים נלחמו למולנו דרך קשתם כאויב וא"כ כל מה שתמצא שהיו אומות העולם לאל ידם לעשות נגדנו הוא מפאת המזל ולא מפאת הנס והנה בקללת האזינו נאמר (דברים לב ל) איכה ירדוף א' אלף הרי ראיה כי מפאת המזל כן ולא מפאת הנס מי שהוא בגובה המזל וכנגדו הוא בשפל המזל יוכל לרדוף א' אלף אבל יותר אי אפשר למזל לפעול כי אילו היה אפשר למזל לגרום שא' ירדוף יותר מאלף אף גם באומות העולם נגד ישראל היה כן כי מזלם בתכלית המעלה ואנחנו בתכלית הירידה ולא נאמר בקרא רק א' מאלף וא"כ אם תמצא שא' רודף יותר מאלף אות וראיה שהוא מעזר ה' ולא מהמזל וזהו מה שנאמר (תהילים צא ז) יפול מצדך דהיינו מצד שמאל שהוא בצד המזלות ועולמות תחתונים מהקב"ה שהוא מצדך אלף אבל מה שהוא מפאת עזר ה' בלי כוכבים ומזל וזהו מימינך ימין ה' רוממה למעלה מכוכבים רבבה וזהו כי כבר כתבנו כי שאול היה מלך תחת המזל כנודע ולכך לא היה יכול להלחם בגולית ולא היה יכול להכות יותר מאלף אבל דוד שהיה למעלה מהמזל ולכך הכה גולית והוא בצד ימין ה' כדכתיב (תהילים קי א) נאם ה' לאדוני שב לימיני והכה ברבבות וזהו מאמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ושאול הבין זה ואמר א"כ עוד לו המלוכה כי בזה לו יאות יותר המלוכה ממני שנתנו לו רבבות ש"מ שהוא למעלה ממזל וזהו הראוי להיות מלך ישראל ולא מלך ככל הגוים כהנ"ל כי זהו עיקר טיב המלוכה ולכך נתקנא בו וא"ש:

והגם שהאבות הם מרכבה (בר"ר מז, ו), מכל מקום אברהם אבינו שהוא אב הראשון הוא כולל כלם, על כן חתימתו מגן אברהם, כי מגן הם שרי מרכבה דמדריגת האבות חסד גבורה תפארת כדפירשתי. וזהו סוד (בראשית טו, א) שכרך הרבה מאד אנכי מגן לך. וכן רמז מלכי צדק מלך שלם בברכתו לאברהם, שנאמר (שם יד, יט) ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידיך^הגה"הורבותינו ז"ל (נדרים לב, ב) האשימו את מלכי צדק על אשר הקדים ברכת אברהם לברכת השם, שמתחלה אמר ברוך אברם, ואחר כך אמר וברוך אל עליון, ושעל כן נלקחה הכהונה ממלכי צדק. ופירשו מזמור (תהלים קי, א) נאם ה' לאדוני כו' על אברהם. ופירושו אתה כהן לאל עליון, כי היתה כהונה ראויה לצאת משם שהוא מלכי צדק והוא כהן לאל עליון, אלא לפי שהקדים בברכתו אברהם לאל עליון לקח הקב"ה הכהונה ממנו ונתנה לאברהם, שנאמר (שם ד) אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, והוא כהן על הדבר שדבר מלכי צדק. אמנם אני אומר אף שהיה חטא בנגלה, לפי האמת לא חטא. כי כבר מבואר בזוהר שהבאתי למעלה, כי אברהם התחיל בהתעוררות והלך ממקום למקום מעיון לעיון, אז לאחר שהתעורר נגלה אליו מלך מלכי המלכים הקב"ה ויאמר ה' אל אברם, נמצא ההתחלה היתה מאברהם. ובבראשית רבה (לט, יא), אמר ר' יודן קובע אני לך ברכה בשמונה עשרה, אבל אין אתה יודע אם שלי קודמת אם שלך קודמת. א"ר אחויה בשם ר' זעירא שלך קודמת לשלי, בשעה שהן אומרים מגן אברהם אחר כך מחיה מתים. הרי מלכי צדק מדעת קונו היתה בו, ובודאי השם יתברך הוא הקדמון מי הקדים אליו, מכל מקום לענין ההתעוררות עיקר המעלה היא להתעורר למטה מתחלה ואז יורד השפע מלמעלה, כמו שהארכתי בדרוש נח:
וזהו ענין המדרש שהבאתי למעלה שהלך אברהם ממקום למקום, ואחר כך ויאמר ה' אל אברהם, ומביא פסוק (תהלים מה, יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך והשתחוי לו. איתא במדרש חזית (שהש"ר ג, כה), שאל רבי שמעון בן יוחאי את ר"א בר יוסי, אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה לו אמו. אמר לו, הן. אמר ליה, האיך. אמר לו, משל למלך שהיתה לו בת יחידה והיה מחבבה כו' עד קרא לה בת, שנאמר שמעי בת וראי וגו', אחר כך אחותי רעייתי, אחר כך הקשיבו אלי עמי ולאומי, לאמי כתיב. וזה המדרש אי"ה אביאו בפרשת חיי שרה (תו"א ד"ה ויתבאר ע"פ) ושם אבאר אותו בסייעתא דשמיא. והם ג' מדריגות לענין השגה, בת אחות אם, כמו שנתבאר שם. והנה רמזתי למעלה שבשלשה מראות נתגלה הקב"ה לאברהם אבינו, ראשונה בברית בין הבתרים כשהיה בן ע' שנה ואז היה בחינת בת, עתה בלך לך שנת ע"ה נתוסף לבחינת אחות, אחר כך בברית המילה נתוסף בו המעלה העליונה, על כן אמר לו השם יתברך עתה שמעי בת וראי, הנה השמיעה היא הקבלה, וראיה היא ראיית הלב ההשגה והידיעה:
ואף שאנו אומרים אברהם אבינו הוא ראשון בפרסום האמונה, לא חס ושלום שלא היו קדומים לו חזקים באמתת האמונה, כמו אדם שת חנוך מתושלח נח שם ועבר ועוד יחידי סגולה אשר קבל מהם אברהם אבינו, רק לא היה מספיק את עצמו בקבלה ורצה לקיים וידעת את ה' אלהיך שהיא הידיעה בלב. ואחר שנשתרש גם כן בידיעה בלב ובמופתים אמתיים, אז פירסם האמונה ולימד ברבים. זהו שאמר שמעי בת וראי, כלומר תוסף והולך, ושכחי עמך ובית אביך הם חכמה החיצונה כדפירש בזוהר שהבאתי למעלה:
לך לך מארצך ומבית אביך, ופירש רש"י מארצך והרי כבר יצא כו', אלא צא והתרחק עוד, גודל ההתרחקות מורה שישכחנה לגמרי. אף שנוכל לומר עוד רמז בכאן והוא זה, הקב"ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן, ובודאי היה מחמיר בכל החומרות. ואפשר שהיה מחמיר גם כן שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות, לקיים דברי רב יודא בכתובות (קי, ב) האומר העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה, שנאמר (ירמיה כז, כב) בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי [אותם]. וענייני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היה. על כן ציוה הקב"ה מתחילה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהיה בבבל ובא לחרן שאין לה דין בבל, ומאחר שהיה דר בחרן אז אמר לו הקב"ה צא והתרחק עוד, כי אז מותר לך לעלות לארץ ישראל. כי רב יודא לא אסר אלא לעלות מבבל לארץ ישראל, משום דכתיב בבלה יובאו ושמה יהיו, אבל משאר ארצות מותר לעלות לארץ ישראל. ואין להקשות, מה היתר היה לילך מבבל לחרן מאחר דכתיב בבלה יובאו ושם יהיו, ואם אסור לילך לקבוע דירה בארץ ישראל קל וחומר לשאר ארצות. ויש לומר, בזה היה להצלת נפשות, כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש, זהו רומז צא והתרחק עוד, כדי שיקבע תחילה דירה בחרן ואחר כך יעלה משם לארץ ישראל. אבל לפי עניינינו להתרחק מחכמה חיצונית, הזהיר לו אזהרה ואזהרה על אזהרה וק"ל. ומכח גודל התעוררות שלו אז יתאו המלך יפיך, כי מה יפית ומה נעמת להתעורר מלמטה למעלה. ואז המלך יהיה עמך להשפיע עליך מלמעלה למטה, כי הוא אדוניך בסוד אלהי אברהם יצחק ויעקב שכתבתי לעיל. והשתחוי לו, ידוע כל השתחואה היא הורדת השפע מלמעלה למטה, כי מוריד הראש למטה, והכוונה לאחר התעוררך מלמטה למעלה אז נפתח מקור השפע להשפיע עליך בלי הפסק לתוספת השגה:, ואיתא בזוהר (ח"א פז, א) דרמוז בכאן ברכות דתפילות העמידה. ברוך אברם, כמה דאמרן ברוך אתה. לאל עליון, ה' אלהינו קונה שמים וארץ מלך העולם. והמדקדק בלשונו ימצא סדר העמידה, ברוך אתה י' אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, כנגד ברוך אברם. אל עליון גומל חסדים טובים, נגד וברוך אל עליון. קונה הכל, כנגד קונה שמים וארץ. וכן אומרים בליל שבת בברכת מעין שבע אל עליון קונה שמים וארץ. ברוך מגן אברהם, נגד אשר מגן צריך בידיך. זהו שאמר והיה ברכה, שבך חותמין מגן אברהם. והנה מצינו ג"כ (עי' פסחים קיז, ב. מדרש תהלים יח, כה) מגן דוד, אמנם מגן אברהם כי הוא הכולל שלשתן כמ"ש מגן דוד הוא שמקבל שלשתן, שכן מדתו שהיא מלכות בית דוד רגל רביעי מקבל ג' אלה, וזהו היה ברכה בך חותמין דהיינו מגן אברהם. וענין מגן דוד יתבאר לקמן: