מוסר על תהילים קכז:ה

אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם לֹֽא־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־יְדַבְּר֖וּ אֶת־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

שני לוחות הברית

גם נוכל לפרש, כי אלו שני המאורות דהיינו אור תורה שבכתב שהוא אור הגנוז ואור תורה שבעל פה שהוא תורה שבעל פה התלמוד ונרמזו במה שנאמר (דברים לג, ב) מימינו אש דת למו, מורה על התלמוד שהוא פילפול ורתיחות, והוא מתפשט מתורה שבכתב וזהו מימינו אש דת למו. ורמז לדבר ד"ת למ"ו הם אותיות תלמו"ד, ויש כמה מחלוקות בתלמוד והוא מחלוקות לשם שמים. ואש המחלוקות זה אש קודש, ועל זה אמר (תהלים כט, יא) ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, כבר כתבתי ענין ברכה למעלה. ועוד רומז לתוקף המחלוקות שהוא לשם שמים, ואמרו רז"ל (קדושין ל, ב) על (במדבר כא, יד) את והב בסופה, כי בסוף נעשים אוהבים. וכן דרשו (שם) על פסוק (תהלים קכז, ה) כי ידברו את אויבים בשער. וזהו שרמז אחר כך אף חובב, כלומר הגם שהיה בין החכמים מחלוקת וזהו אף שהוא רוגז, מכל מקום לא זזים עד שנעשו אוהבים, וזהו חובב והם חביבין לפני המקום. גם רומז אש דת למו להא דאיתא בפ"ק דתענית (ד, א), אמר רבא, האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא הוא דקא מרתחו ליה, שנאמר (ירמיה כג, כט) הלא כה דברי כאש. וזהו שרמז אש שהוא הרוגז בא מדת למו, כי אורייתא הוא דארתח ביה. ויש לפרש מה שאמרו אורייתא דמרתח, כלומר קיום התורה שמקילין בה בני אדם זהו מרגז אותם בקנאם את קנאת ה'. וכבר כתבתי ד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד, כי עיקר של עבריינים העוברים על התורה עוברים על מה שהוזכר בתלמוד, כי מה שהוזכר בפירוש בתורה שבכתב אין עוברים במהרה, על כן אורייתא דמרתח בהו הוא התלמוד:
שאל רבBookmarkShareCopy