מוסר על תהילים קכח:ב

כל מי שהולך אחר לבו ועיניו בענין האיסור יקראנו הכתוב זונה כי הוא מגביר את יצרו וחוטא כבא אל אשה זונה. ומזה אמר איוב (איוב לא) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן וגו'. אפי' בהבנת לב כלומר אפי' במחשבה, ומה שהזכיר בתולה ק"ו לאשת איש ומזה אמר (ישעיה לג) ועוצם עיניו מראות ברע. ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי ד) עיניך לנכח יביטו וגו'. וחוש השמע מתחלק גם כן לב' חלקים טוב ורע, החלק הטוב נצטוינו לשמוע דברי תורה ולשמוע מוסר החכמים וזהו שאמר שלמה (שם כב) הט אזנך ושמע דברי חכמים וכתיב (שם טו) אוזן שומעת תוכחת חיים, החלק הרע שמיעת דברי רכילות ולשון הרע ומזה אמר ישעיה (ישעיה לג) אוטם אזנו משמוע דמים, והוא הדין שאסור לשמוע מיני הזמר והניגון והשחוק שכל זה אסור מדין התורה מפני שטבע הבשר קל להתפתות בענינים אלו ומטרידים האדם מן התורה והמצות ומלעשות הפעולות הרצויות והנבחרות. חוש הריח ג"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הריח הטוב בענין המצוה, וכמו שתקנו רבותינו ז"ל בענין הבדלה בורא עצי בשמים, וכענין שאמרו לברך על המוגמר שהיה מנהגם לדשן עצמם על השלחן בריח הטוב בענין המצוה. וכמו שתקנו רז"ל כדי שיברך המברך את השי"ת מתוך הנאת הריח שהנפש נהנית ממנו, וכן דרשו ז"ל (ברכות פ"ח דף נג ב) והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב אני ה' אלהיכם זו ברכה. החלק הרע הריח הטוב בעבירה כגון ריח של ע"ז שהוזהרנו ליהנות ממנו. חוש הטעם ג"כ שני חלקים טוב ורע. החלק הטוב הוא שנצטוינו לאכול מצה בליל הפסח ולברך עליה, וכן בליל סוכות לאכול כזית בסוכה בלילה הראשון מגזירה שוה חמשה עשר חמשה עשר. ונכלל בחוש זה שיאכל אדם מה שיתאוה מן המותר לקיים גופו וכענין שכתוב (משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו, והחלק הרע שהוזהרנו מלאכול המאכלים האסורים, ונוסף גם הוא עוד על האסורים שלא נמשך אחר המותר ביתרונות מחריב גופו ונפשו ואיהו דאפסיד אנפשיה, וכן אמר שלמה (שם ו) משחית נפשו הוא יעשנה, והזהיר עוד (שם כג) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו, ואמר עוד (שם כ) לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ביאר הכתוב כי היין מוליד שלשה עניינים, דברי ליצנות זה לץ היין כלומר איש היין ואף אם לא ידבר ליצנות יהיה הומה כלומר ירבה לדבר ריבוי דברים וכל שכן שאי אפשר לקבל חכמה לעולם, ודרשו רז"ל שלשה דברים הן מעוטן יפה ורובן קשה ואלו הן יין תשמיש ושינה, חוש המישוש גם כן שני חלקים טוב ורע והחוש הזה מיוחס לידים, החלק הטוב שישתמש בהן במלאכתו וכן דרשו ז"ל (ברכות פ"ק דף ח) גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דבירא שמים כתיב (תהלים קיב) אשרי איש ירא את ה' ובנהנה מיגיעו כתיב (שם קכח) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, ונצטוינו מן התורה שיפתח אדם את ידיו במתן הצדקה לעני שנאמר (דברים טו) פתוח תפתח את ידך לו, וכן אמר שלמה (שם לא) כפה פרשה לעני, ואמר עוד (משלי כא) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה, ביאר הכתוב כי הנותן בסתר זה מבטל האף וזה מביא חמה, והחלק הרע שהוזהרנו לאסור הידים שלא יגע אדם בדבר אסור כגון באשתו נדה אפילו באצבע קטנה, וכן שלא יגע במה שאינו שלו, ושימנע עצמו מן האונאה והגזל ומליקח שוחד, וכן אמר הנביא (ישעיה לג) נוער כפיו מתמוך בשחד, בכלל חוש המישוש המיוחס לידים, הרגלים, והוא גם כן שני חלקים, החלק הטוב הוא שנצטוינו לרוץ לדבר מצוה שנאמר (הושע יא) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג וכתיב (שם ו) ונדעה נרדפה, נתחייב אדם מן הכתובים הללו שירוץ לכל דבר מצוה לבית הכנסת, לבית המדרש, ללוות את המת, לבית הקברות, לחברת החכמים, וכענין שאמר הכתוב (משלי יג) הולך את חכמים יחכם, לכל דברים אלו יתחייב לרוץ וללכת אפילו למרחוק ואין צריך לומר אל מקום קרוב, וכענין שכתוב (תהלים לד) בקש שלום ורדפהו פירוש בקש שלום בתוך העיר ורדפהו מחוץ לעיר אפי' למרחוק, והחלק הרע הוא שהוזהרנו שלא ילך לדבר עבירה שכל מי שמשתמש ברגליו לדבר עבירה עליו הכתוב אומר (משלי יט) ואץ ברגלים חוטא וכתיב (שם ח) רגליה יורדות מות, ולכן הוזהרנו בפעולת הרגלים שלא ללכת בחברת הרשעים, ולכן אמר דוד (תהלים א) אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ואמר שלמה (משלי א) בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, וכ"כ על פעולת הרגלים (תהלים מט) עון עקבי יסבני, הא למדת שחייב אדם להשתמש בחושיו במעשה המצות ולאסור ולקשור אותם במעשה העבירות שהרי קיום התורה כלה וביטולה תלויין בחמשה חושין הללו, כי ע"כ היו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה וכנגד חמשה פעמים אור שבפ' בראשית, כי תבנית האדם וצלמו בכל האיברים שבו המיוחדים והכפולים ובכללם השערים אשר נתמנו עליהם השוערים הכל דוגמא וציור לענין מכוון של מעלה, ומפני שחמשת חושין הללו הנמצאים בראש הם שלמות הגוף שהוא ההיכל לנפש ותכלית מעלתו והם כנגד חמשה אורים של מעלה ע"כ גינה הכתוב לע"ז בחסרונן כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותה מה כחה וגבורתה להושיע ומה יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, והוא שהזכיר משה רבינו הארבעה ואמר (דברים ד) אשר לא ישמעון ולא יראון ולא יאכלון ולא יריחון, ובא דוד והזכיר הה' ואמר (תהלים קטו) ידיהם ולא ימישון:

בני, בואו וראו חבתה של יראת שמים כענין שנאמר (תהלים קיב, א) אשרי איש ירא את ה' ובמצותיו חפץ מאד, שכל מי שכתוב בו אשרי מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. ולפיכך חתם משה רבינו עליו השלום בברכותיהם של ישראל באשריך, כענין שנאמר (דברים לג, כט) אשריך ישראל מי כמוך. נתקבצו כל ישראל אצל משה רבינו עליו השלום ואמרו משה רבינו אמור לנו מה עתיד הקדוש ברוך הוא ליתן לנו לעתיד לבא. אמר להם איני יודע מה אומר לכם, אשריכם ישראל מה מתוקן לכם, משלו חכמים באגדה למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שמסר בנו לפדגוג, והיה מחזרו מראה אותו ואומר לו כל האילנות הללו שלך הן, כל המדינות שלך הן, כל הארצות שלך הן, משיגע הרבה אומר איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך. כך (תהלים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. גדולה יראת שמים שלא די שהוא בעצמו עומד לבטח כאילו עומד במגדל עוז ואינו ירא מכל בריה, אלא שהוא מחסה אפילו לבניו, שנאמר (משלי יד, כו) ביראת ה' מבטח עז ולבניו יהיה מחסה. ולא עוד אלא שהוא זוכה ויוצאין ממנו בנים מהוגנים גיבורים בתורה ובמצות, כענין שנאמר (תהלים קיב, א-ב) אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד. וכתיב בתריה גבור בארץ יהיה זרעו. ואמרו חז"ל עד שלא יחטא אין נותנין לו אימה ויראה, משהוא חטא נותנין עליו אימה ויראה. עד שלא חטא אדם הראשון היה שומע קול הדיבור ועומד על רגליו ויכול לעמוד בו. ומשחטא היה שומע את קולו ומתחבא שנאמר(בראשית ג, ח) ויתחבא האדם ואשתו. עד שלא חטאו ישראל (שמות כד, יז) ומראה כבוד ה' כאש אכלת, ואמרו חז"ל שבע מחיצות של אש היו בוססות זו בזו והיו ישראל רואין ולא היו יראין ולא היו מתפחדין, וכיון שחטאו אפילו פני הסרסור לא היו יכולין להסתכל, שנאמר (שמות לד, ל) וייראו מגשת אליו. עד שלא חטא שלמה היה רודה בשדים ובשדות, דכתיב (קהלת ב, ח) עשיתי לי שרים ושרות ותענגות בני אדם שדה ושדות. עשיתי לי שרים ושרות משוררים זכרים ומשוררות נקבות. ותענוגות בני אדם פדובטא. שדה ושדות שידה ושדתין. וכיון שחטא הביא ששים גבורים שהיו משמרין את מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז) הנה מטתו שלשלמה ששים גברים סביב לה, שהיה מתפחד מן הרוחות לכן נאמר (משלי יד, כו) ביראת ה' מבטח עז, שכל מי שיש בו יראת שמים אין עליו יראה אחרת, אלא יש לו יראה מוטלת על הבריות ואפילו על המזיקין, כענין שנאמר (בראשית ט, ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ, לרבות את המזיקין, ואמרו חכמים אין בית רובע בחללו של עולם, שאין בו תשעה קבין של מזיקין. והאדם הולך ופושט אצבעו לתוך עינו של מזיק והאלהים משמרו. ובשעה שהאדם רוצה לילך בשוק קהל של מלאכים ושל מזיקין לפניו והן מכריזין ואומרים תנו מקום לאיקונין של אלהים כמין פורמא יש בפני המזיקין כגון החמורים הללו של טוחנין, וכשעונותיו של אדם גורמין הכיסוי שבפניהם הוא מתגלה ומביט באדם ופניו משתנות, שנאמר (איוב יד, כ) משנה פניו ותשלחהו, והוא נשטם לפיכך נמסרו לו המלאכים לשומרו. כלום יש מגדל עוז גדול מזה, וכל התולה בטחונו בהקדוש ברוך הוא מתוך יראה הקדוש ברוך הוא מגין עליו לעולם הזה ולעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים קטו, יא) יראי ה' בטחו בה' עזרם ומגנם הוא, עזרם בעולם הזה ומגנם בעולם הבא. שהוא מגין עליהם מפני מדת הדין, ולא עוד אלא שמוסיף ימים שנאמר (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים. תדע שכל מקום שיש יראת שמים, שם חיים מצוי, כענין שנאמר (משלי יט, כג) יראת ה' לחיים, ומהו היראה? שיהיה האדם רואה את המקום כנגדו תמיד בכל שעה ובכל רגע, ויהיה נכנע לפניו בכל מדות הכנעה והעבדות כעבד העומד לפני רבו, וירא וחרד מפניו שמא ישגה בעבודתו, או שמא לא יתרצה רבו אליו, ומתוך כך ניתן אל לבו להרצות לפניו במעשיו ובכל ענייניו, וכל מה שהוא עושה בחרדת הלב כדי שלא ימצא אחריו משגה או דבר מכוער. כך צריך לו לאדם ליתן יראתו של הקדוש ברוך הוא על פניו תמיד וכשהוא עוסק בתורה ובמצות יעשה אותם מן הלב, ויהיה חרד בעשייתן שמא יולד לו בהן דבר ממפסידי המצות, כגון הגאוה והגסות והתפארות בני אדם והסח הדעת ודומיהן, לפי שאינו ירא מן המצות אלא ממי שצוה עליהן. ומאותות היראה שיהיה האדם נבון ומשכיל כענין שנאמר (משלי יד, טז) חכם ירא וסר מרע. ואמרו חכמים ז"ל אם אין חכמה אין יראה אם אין יראה אין חכמה. ושיהיה עניו ושפל ברך כענין שנאמר (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה', כלומר בשביל הענוה שיש בו, מביאתו ליראת ה', ושיהיה חנו נטוי על הבריות שכך אמרו חכמים ז"ל כל אדם שיש לו חן בידוע שירא שמים הוא, שנאמר (תהלים קג, יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו. ושיהיו דבריו נשמעים כענין שנאמר (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, וישנא את הרע, ואינו מתגאה בעצמו, ופיו ולבו שוין, כענין שנאמר (משלי ח, יג) יראת ה' שנאת רע גאה וגאון ודרך רע ופי תהפכות שנאתי. הלא תראו בני, כמה פעמים הזהיר הקדוש ברוך הוא על היראה מתוך חשיבותה ומעלתה, כענין שנאמר (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא, (ויקרא יט, יד) ויראת מאלהיך, (דברים כח, נח) ליראה את ה' הנכבד והנורא הזה. וראוי לכל ירא שמים, שלא יירא מן האנשים להוכיחם אם יראה אותם שנוהגים שלא כשורה. כי דבר זה נגד יראת שמים, כמו שאמר חכם אחד ראוי למחזיק בחכמה ובצדק, שלא ירא מבני אדם. ואמר חכם אחד, הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו, אך לירא מפני חכמים ותלמידיהם מפני מעלת התורה, דבר זה ראוי והגון וחייב אדם לכבדם ולירא מפניהם שכך אמרו חכמים ז"ל (דברים ו, יג) את ה' אלהיך תירא, לרבות תלמידי חכמים. אשריהן יראי שמים ההולכים בדרכי האל ונהנין מיגיעתם, אשריהן בעולם הזה, וטוב להן לעולם הבא, כענין שנאמר (תהלים קכח, א-ב) אשרי כל ירא ה' ההלך בדרכיו יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. לכן בני הוו זהירין במעלת המדה הזאת, כדי שתזכו לעושר ולכבוד ולחיים בעולם הזה, ולעולם הבא. כענין שנאמר (משלי כב, ד) עקב ענוה יראת ה' עשר וכבוד וחיים. ואלהינו ברחמיו יתן יראתו על פנינו לבלתי נחטא:

גרסינן במ' ברכות בפרק קמא, א"ר חייא בר אמי משמיה דעולא, גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאלו בירא שמים כתי' (תהלים קכח, א) אשרי כל ירא ה', ובנהנה מיגיעו כתי' (תהלים קכח, ב) יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. וגרסי' במכילתא (והיה) אם שמע תשמע לקול ה' אלהיך וגו', והישר בעיניו תעשה, זה משא ומתן. מלמד שכל הנושא ונותן באמונה, ורוח הבריות נוחה הימנו, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה. וגרסינן במ' נדה בפרק תינוקת, מה יעשה אדם ויתעשר, ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה. וגרסי' במדרש משלי איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, הנושא ונותן באמונה נכסיו מתברכין, והב"ה מזמן לו פרנסתו. מפני שבני אדם בוטחים באמונתו ויהיה ממונם מצוי אצלו תמיד. ולא די לו שיתפרנס מן האמונה, אלא שנקרא צדיק, שנא' וצדיק באמונתו יחיה.