מַה־יִּתֵּ֣ן לְ֭ךָ וּמַה־יֹּסִ֥יף לָ֗ךְ לָשׁ֥וֹן רְמִיָּֽה׃
כד הקמח
ואל הטעם הזה בעצמו שיהיה זכרון הנסים שנעשו במדבר קבוע בלבבות לדורות הבאים האריכה התורה בסדר אלה מסעי בסיפור המסעות כדי לברר בהם המופתים שהיו במדבר שלא יאמינו בהם רק הדור הרואה אותם אבל שאר הדורות הבאים אחריו יסופקו בהם ואפשר שיכזיבם השומע והמופתים אינן עומדין קיימין בכל הדורות, וממופתי התורה מן הגדולים שבהם עמידת ישראל במדבר ארבעים שנה והמצא בו המן בכל יום. ולפי שאפשר לבעלי הדין לחלוק ולפקפק בדבר הזה כמו שמפקפקין בשאר הספורים ויחשוב שעמידתן במדבר היה קרוב מן הישוב שאפשר לו לאדם לעמוד בו כאלו המדברות ששוכנים בהם הערביים היום, או שהם מקומות שאפשר לחרוש ולזרוע בהם או להזון באחד הצמחים אשר היו שם, או שהיה מטבע המן לרדת במקומות ההם תמיד. או שיש במקומות ההם בארות מים, ולפיכך הסיר כל המחשבות ההם והחזיק עניני אלו המופתים כלם בביאור המסעות ההם שיראו אותם הבאים וידעו גודל המופת בעמוד מין האדם באותן מקומות ארבעים שנה. ומפני זה הטעם החרים יהושע מי שיבנה יריחו לעולם, להיות המופת קיים עומד שכל מי שרואה החומה ההיא שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין שנהרס אבל נשקע במופת כך כתב הר"ם ז"ל בטעם ספור המסעות. ועוד יכלול ספור המסעות תועלת אחרת להודיע חסדי השם אף על פי שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר לא תחשוב שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל מ' שנה אלא מ"ב מסעות. ואלו הן (במדבר ל״ג:ג׳) ויסעו מרעמסס סכותה. ויסעו מסוכות ויחנו באיתם. ויסעו מאיתם ויחנו במרה. ויסעו ממרה ויבאו אילימה. ויסעו מאילים ויחנו על ים סוף. ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סין. וממדבר סין לדפקה. ומדפקה לאלוש. ומאלוש לרפידים. ומרפידים למדבר סיני, וממדבר סיני לקברות התאוה. מקברות התאוה לחצרות, ומחצרות לרתמה. הרי כאן י"ד מסעות. מרתמה לרמון פרץ. מרמון פרץ ללבנה. מלבנה לרסה. מרסה לקהלתה. מקהלתה להר שפר. מהר שפר לחרדה. מחרדה למקהלות. ממקהלות לתחת. מתחת לתרח. מתרח למתקה. ממתקה לחשמונה. מחשמונה למוסרות. ממוסרות לבני יעקן. מבני יעקן לחור הגדגד. מחור הגדגד ליטבתה. מיטבתה לעברונה מעברונה לעציון גבר. מעציון גבר למדבר צין היא קדש. מקדש להר ההר. מהר ההר לצלמונה, מצלמונה לפונון, מפונון לאובות, מאובות לעיי העברים, מעיי העברים לדיבון גד. מדיבון גד לעלמון דבלתימה, מעלמון דבלתימה להר העברים, מהר העברים לערבות מואב. אלו הן מ"ב מסעות וכלן היו בין שנה ראשונה ושנה אחרונה היא שנת הארבעים, שהרי בשנה ראשונה הלכו י"ד מסעות שהן מרעמסס עד רתמה שמשם נשתלחו המרגלים ואחר נסעו העם חצרות ויסעו מחצרות ויחנו ברתמה והוא מדבר פארן ונקרא רתמה על שם לשון הרע של מרגלים שנאמר (תהילים ק״כ:ג׳-ד׳) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה. חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. וח' מסעות שהלכו לאתר מיתת אהרן מהר ההר עד ערבות מואב בשנת המ' הרי כ"ב מסעות, נמצא שכל ל"ח שנה לא נסעו אלא כ' מסעות. ול"ח שנה אלו מחציתם היה להם מנוחה בקדש הוא שכתוב (דברים א׳:מ״ו) ותשבו בקדש ימים רבים בין שאר המסעות שהיו י"ט שנה עמדו בקדש וזהו ימים רבים כימים אשר ישבתם בין שאר המסעות שהיו י"ט שנה ועשו בהן י"ט מסעות, והנה מהלכן זה היה בלתי מסודר כשהיו עומדין במקום אחד י"ט שנה ובמקום אחד יום או לילה בלבד אבל הכל היה בשיעור אלהי ולפי העלות הענן. וכדי להודיע שלא היו הולכים במדבר כתועים ונבוכים אבל היו מתענגים בו והיה להם די ספקם יותר מן השוכנים בישוב לכך משלו רז"ל במה שהאריכה תורה בסיפור המסעות משל למה הדבר דומה למלך שהיה בנו חולה והיה מוליכו למקום רחוק לרפאותו שם כיון שהיו חוזרין התחיל אביו מונה המסעות כלן כאן ישבנו כאן הוקרנו כאן חששת בראשך:
שערי תשובה
וְזֶה דְּבַר כַּת מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרָע. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ערכין טו:) כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ב:ה') אֲשֶׁר אָמְרוּ לִלְשֹׁנֵנוּ נַגְבִּיר שְׂפָתֵינוּ אִתָּנוּ מִי אָדוֹן לָנוּ. וְעַל כֵּן חֲשָׁבוּהוּ כְּאִלּוּ כָּפַר בָּעִקָּר. כִּי הוּא מְסַבֵּב וְגוֹרֵם נֶזֶק גָּדוֹל וְרָעָה רַבָּה לַחֲבֵרָיו. בְּהַבְאִישׁוֹ אֶת רֵיחָם בְּעֵינֵי הָעָם. אוֹ בִּשְׁאָר דַּרְכֵי הֶפְסֵד. וְלֹא יִתָּכֵן אֲשֶׁר יָכִין אָדָם לַחֲבֵרוֹ כְּלִי מַשְׁחִית וְנֶזֶק מַר מִמָּוֶת. מִבְּלִי שֶׁיּוֹעִיל לְעַצְמוֹ בָּזֶה תּוֹעֶלֶת וְרֶוַח מָמוֹן. בִּלְתִּי אִם לָכַד יִצְרוֹ אֶת נַפְשׁוֹ וּפָרַק עֹל שָׁמַיִם מֵעָלָיו וְנִתֵּק הַמּוֹסֵרוֹת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּמִזְמוֹר בְּבוֹא הַזִּיפִים וַיֹּאמְרוּ לְשָׁאוּל וְגוֹ'. אֱלֹקִים זֵדִים קָמוּ עָלַי וַעֲדַת עָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם – כִּי נִתְכַּוְּנוּ שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתָם שָׁאוּל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם (שמואל א כ"ג:כ"א) בְּרוּכִים אַתֶּם לַה' כִּי חֲמַלְתֶּם עַל אֲדוֹנֵיכֶם. וְלֹא שָׂמוּ אֱלֹקִים לְנֶגְדָּם. שֶׁכָּתַב בְּתוֹרָתוֹ (דברים כ"ז:כ"ד) אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר, וְנֶאֱמַר (קהלת י':י"א) וּמָה יִתְרוֹן לְבַעַל הַלָּשׁוֹן, וְנֶאֱמַר עַל דּוֹאֵג (תהילים נ"ב:ה') הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ וְגוֹ' אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה, וּפֵרְשׁוּ בְּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים מָה יִתְרוֹן לְךָ וּמָה בֶּצַע כִּי סִפַּרְתָּ לָשׁוֹן הָרַע. הֲלֹא לְמָמוֹן לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ אַךְ עָשַׁרְתָּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו (שמואל א כ"א:ח') אַבִּיר הָרֹעִים אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. אֵין זֶה כִּי אִם אָהַבְתָּ אֶת הָרַע מִן הַטּוֹב, וְשֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק. כִּי פָּרַקְתָּ עֻלּוֹ. וְנֶאֱמַר (משלי ו':ל') לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב וְגוֹ' וְנֶאֱמַר אַחֲרָיו נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב וְגוֹ' רוֹצֶה לוֹמַר כִּי הוּא רַע מִן הַגַּנָּב שֶׁהוּא צָרִיךְ לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כִּי בַּעַל לָשׁוֹן הָרַע, מִשְּׁנֵיהֶם רַע, כִּי יֶחֱטָא חֲטָאָה גְּדוֹלָה מִבְּלִי הֲנָאָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"כ:ג') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה.
שערי תשובה
וְהָרְבִיעִי – אִם יָשׁוּב בַּעַל הַלָּשׁוֹן בִּתְשׁוּבָה. צָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מְחִילָה לַאֲשֶׁר מוּצָק לוֹ מִזַּעַם לְשׁוֹנוֹ. וְהוּא לֹא יִזְכֹּר מִסְפַּר כֻּלָּם. כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים הִכְאִיב. וְכַמָּה נְפָשׁוֹת הִדְאִיב. גַּם רַבִּים מֵאֲשֶׁר זָכַר. כִּי אוֹתָם עָכַר. וְהֵם לֹא יָדְעוּ כִּי הִדִּיחַ עֲלֵיהֶם אֶת הָרָעָה. יִתְבַּיֵּשׁ לְהוֹדִיעָם וּלְגַלּוֹת אָזְנָם עַל אֲשֶׁר גְּמָלָם רָעָה. כִּי הוּא מַכֶּה וְאֵין מַכָּתוֹ יְדוּעָה כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים ק"כ:ג'-ד') מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים. עַל כֵּן נִמְשָׁל לָשׁוֹן הָרַע לְחֵץ. כִּי הַמּוֹשֵׁךְ בַּקֶּשֶׁת פְּעָמִים רַבּוֹת יִשְׁלַח חִצָּיו בְּאָדָם וְלֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ.