מוסר על תהילים קל:ד

הג'- ועובר על פשע - זוֹ מִדָּה גְּדוֹלָה שֶׁהֲרֵי אֵין הַמְּחִילָה עַל יְדֵי שָׁלִיחַ אֶלָּא עַל יָדוֹ מַמָּשׁ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדִכְתִיב (תהלים קל, ד) כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה וְגוֹ' וּמַה הִיא הַסְּלִיחָה שֶׁהוּא רוֹחֵץ הֶעָוֹן כְּדִכְתִיב (ישעיה ד, ד) אִם רָחַץ אֲדֹנָי אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן וְגוֹ׳ וְכֵן כְּתִיב (יחזקאל לו, כה) וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וְגוֹ' וְהַיְנוּ וְעוֹבֵר עַל פֶּשַׁע שׁוֹלֵחַ מֵימֵי רְחִיצָה וְעוֹבֵר וְרוֹחֵץ הַפֶּשַׁע.

ד"א ולקחתם לכם וגו'. ר' מני פתח כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. פסוק זה נאמר בשביל הלולב. השדרה של הלולב דומה לשדרה של אדם, וההדס דומה לעין, והערבה דומה לשפתים, והאתרוג דומה ללב. אמ' דוד ע"ה, אין לך בכל האיברים גדולים מאלו, שהן שקולין כנגד כל הגוף, ואנחנו מפארין בהן להב"ה, הוי כל עצמותי תאמרנה וגו'. וגרסינן בויקרא רבה ולקחתם לכם וגו'. א"ר אבא בר כהנא, משכר לקיחה במצרים אתה למד שכר לולב. שכר לקיחה דמצרים, ולקחתם לכם אגודת אזוב. בכמה הוה טימיה, בארבעה מיני. היא שעמדה להם בבזת מצרים, בבזת הים, בבזת סיחון ועוג, בבזת שלשים ואחד מלכים. לולב שהוא בכמה טימי, וכמה מצות יש בו, על אחת כמה וכמה. לפיכך משה מזהיר את ישראל ולקחתם לכם וגו'. ועוד גרסי' בויקרא רבה תודיעני אורח חיים שובע שמחות את פניך נעימות [וגו']. אלו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, וחגיגה, ושמחה. מה היא נעימות בימינך נצח. אמ' ר' אבין זה לולב שהוא נוצח, לפי שישראל ואומות העולם מקטרגין לפני הב"ה בראש השנה, ולית אנן ידעין מי נוצח, אלא ממה שישראל יוצאין מלפני הב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידם, אנו יודעין שישראל נוצחין. הוא שדוד ע"ה אומר לישראל, קיימתם מצות לולב שנקרא נעים, שנא' (תהלים טז, יא) נעימות בימינך נצח, הרי את מבושר שנצחת לאומות העולם. ד"א ולקחתם לכם וגו', יום חמשה עשר הוא ואת אומר ביום הראשון, ר' מני דשאב ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי משל למדינה שהיתה חייבת ממון למלך, והלך המלך לגבותה. בתוך עשרה מילין יצאו כל בני המדינה לקלסו, והתיר להם המלך שליש. וכיון שבא קרוב למדינה, יצאו כל בני המדינה לקלסו, והתיר להם המלך שליש. וכיון שנכנס למדינה, באו לו גדולים וקטנים לקלסו. אמ' להם מלכא, מאן דאזל אזל, מכאן ואילך חושבנא. כך באין ישראל בראש השנה ועושין תשובה, והב"ה מתיר להם שליש עונותיהם. באין עשרת ימי תשובה ומתודין, ומתיר להם שליש. וכיון שבא יום הכפורים ומתענין, הב"ה סולח להם על כל עונותיהם. א"ר אחא, כתי' (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה, שהיא מופקדת אצלך מראש השנה, כל כך למה, למען תורא, בשביל ליתן אימתך על כל בריותיך. מיום הכפורים עד החג כל ישראל עסוקין במצות, וזה עוסק בסוכתו, וזה עוסק בלולבו, וביום טוב ראשון של חג הרי הם נוטלין את לולביהן ואתרוגיהם בידם ומקלסין להב"ה, והוא ית' שמו אומר להם, כבר מחלתי לכם על מה שעבר, מכאן חשבו עונותיכם, לפיכך נאמר ביום הראשון, ראשון לחשבון עונות. א"ר ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא, בזכות ולקחתם לכם ביום הראשון, אני נגלה לכם ראשון, דכתי' (ישעיהו מא, ד) אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא, ופורע לכם מן הראשון, זה עשו הרשע, דכתי' (בראשית כה, כה) ויצא הראשון אדמוני, ובונה לכם את הראשון, זה בית המקדש, דכתי' (ירמיהו יז, יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ומביא לכם את הראשון, זה משיח שיגלה במהרה בימינו, דכתי' (ישעיהו מא, כז) ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, זה הדר באילנו משנה לשנה, באין קטנים ועדין קיימים גדולים, באיזה, אתרוג. ד"א פרי עץ הדר, זה אתרוג, שטעם עצו ופריו שוה.

ואם יעשה אדם תשובה אפי' בשעת מיתה, הב"ה מוחל וסולח לעונותיו, שהוא ית' שמו סולח לבריות ומרחם עליהם כדי שלא יאבדו. ולפיכך נקרא נורא, שנא' (תהלים קל, ד) כי עמך הסליחה למען תורא. ר"ל שהב"ה מוחל וסולח לשבים אליו. ולפיכך ישוב מחטאו ויירא מהב"ה לעשות עונות ופשעים, שאם לא ימצא סליחה יוסיף על חטאתו פשע, ויסלק ממנו יראת שמים. לפיכך צריך אדם לפשפש במעשיו ויעשה תשובה קודם שימות, שמא ימות בחפזה ובבהלה ולא יספיק לעשות תשובה. ואל יאמר לכשאזקין אשוב, שמא ימות בימי בחרותו. שכן דוד ע"ה אומר עני אני וגוע מנוער. וגרסי' במסכת ברכות א"ר ברכיה, עת ללדת ועת למות, אשרי אדם ששעת מיתתו כשעת לידתו, מה שעת לידתו נקי, אף שעת מיתתו נקי. וגרסינן במדרש תלים אל תאסוף עם חטאים נפשי. היה דוד מתפלל לפני הב"ה שלא יאסוף אותו כשהוא חוטא, אלא שיניחנו לעשות תשובה קודם. ר' יוחנן אומר, מצינו בשני מקומות שבקשו הצדיקים מלפני הב"ה שלא יאספו עם החטאים, דניאל אמר ורחמין למיבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, ודוד אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי. ר' חלפתא בשם ר' איבו אומר, ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת. והלא אין מגפה אלא לשלשה. דתניא ליום אחד מיתה של זעף, לשנים מיתה של בהלה, לשלשה מיתה של מגפה, לארבעה מיתה של בהכרת, לחמשה מיתה הדופה, לששה מיתה האמורה בתורה, לשבעה מיתה של חייבה, יותר מהן מיתה של ייסורין. אלא הב"ה תלה אותו כל ז' ימי אבלו של שמואל הצדיק שלא יתערב באבלו של נבל, משום אל תאסוף עם חטאים נפשי. ואח"כ עשה שלשה ימים נבל ומת במגפה. ר' ברכיה בשם ר' שמואל אומר, בעשרת אין כתי' כאן, אלא כעשרת, הימים הידועים שבין ראש השנה ליום הכפורים, שמא יעשה תשובה. כיוצא בדבר, ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. א"ר הושעיא, מלמד שתלה להם הב"ה ימי אבלו של מתושלח הצדיק, על שם שנא' (תהלים כו, ט) אל תאסוף עם חטאים נפשי. והנפטר מן העולם הזה בתשובה עליו הכתו' אומר טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. שיום הולדו ספק ימות בתשובה ספק לא ימות בתשובה, אבל יום המות, אם מת בתשובה, טוב יום מותו בתשובה, שהולך לחיי העולם הבא, מיום הולדו לעולם הזה. הוי ויום המות מיום הולדו.