תְּהִלַּ֥ת יְהוָ֗ה יְֽדַבֶּ֫ר־פִּ֥י וִיבָרֵ֣ךְ כָּל־בָּ֭שָׂר שֵׁ֥ם קָדְשׁ֗וֹ לְעוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃
שני לוחות הברית
בפרשת מטות מדבר מהנשמה. הנה הנדרים שבא בהם אזהרה ככל היוצא מפיו יעשה, הוא ענין הנפש שהוא כח השכלי הנמשך מהנשמה, כי הדיבור החיצון נמשך מהדיבור הפנימי שבה יבדל האדם מכל בעל חי ונקרא מדבר, על כן לא יחל דברו. וכן כתיב (בראשית ב, ז) ויהי אדם לנפש חיה, ומתרגמינן לרוח ממללא. וכבר ידעת כי האדם נבנה בצורה העליונה, וכל אחד מאיבריו הוא ענף אחד מהאילן העליון. והפה שברא הקב"ה באדם, לא בראו רק לספר שבחו וגדלו, והוא כלי מוכן להשתמש בו למלך הכבוד. זהו שנאמר (תהלים קמה, כא) תהלת ה' ידבר פי. ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה:
שני לוחות הברית
ויען כי כדי לתקן אדם את כל מה שקילקל מורגל בפי קדמונינו תשובה תפלה וצדקה, ותמצא שלש אלה תלוים בפה. תפלה, (תהלים קמה, כא) תהלת ה' ידבר פי וגו'. וכן דברי תורה ושננתם, (דברים ו, ז) שיהא שנון בפיך. תשובה, כבר אמרו (דברים ל, יד) בפיך ובלבבך לעשותו קאי אתשובה, ועיקר מצות התשובה הוא הוידוי בפה בלב נשבר, וכן כתיב (הושע יד, ג) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' וגו'. וצדקה, אמרו רז"ל (ב"ב ט, ב) הנותן צדקה מתברך בשש ברכות, והמפייסו בי"א כו', הרי שעיקרה פיוס בפה. על כן שלשתם אלה שוים בגימטריא אחד והוא קו"ל צו"ם ממו"ן שהם תפלה צדקה תשובה כולם בגימטריא קול. ויש רמז לשלשתן בפרשה ראשונה כי תצא למלחמה וכו', כי אף שפשוטה של הפרשה מדברת ממלחמה ממש, מכל מקום רומזת ג"כ על מלחמת האדם עם יצרו, כמו שכתבו המפרשים לעיל בפרשת שופטים בענין (דברים כ, יט) כי תצור אל עיר להלחם כו', כי באמת זהו המלחמה גדולה כמ"ש בספריהם כי פעם אחת פגע פרוש אחד במחנה אנשי צבא של אלכסנדרוס שבאים שמחים על שכבשו עיר גדולה, ואמר שבתם ממלחמה קטנה, הכינו עצמיכם למלחמה גדולה מלחמה עם היצה"ר. וזהו מה שרמזו רבותינו ז"ל (קדושין כא, ב) לא דברה תורה אלא כנגד היצה"ר, רצו לומר רמזה על מלחמה זו, ועל זה אמר כי תצא למלחמה במלחמת הרשות, כי הרשות נתונה לאדם והבחירה בידו. ואם האדם מתחיל להלחם, אזי הקב"ה עוזרו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בברכות (סוכה נב, ב) אלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, זהו (דברים כא, י) ונתנו ה' אלהיך בידך. ואמר ונתנו לשון יחיד, ולא אמר ונתנם לשון רבים כמו שאמר אויביך לשון רבים, הנה במלחמה הפשוטה מתורץ כי אין אומה נופלת מלמטה אלא א"כ נופל שרה שלה מלמעלה תחילה, על כן אמר ונתנו על השר, וכן הוא אומר ענין המלחמה ההיא, כי יש הרבה אויבים לאדם דהיינו כתות וחיילות ממלאכי חבלה שנעשו מעוונותיו, כי מכל עון נעשה ונברא משחית כמו שכתבתי במקום אחר, ועל כולם ממונה סמאל הוא היצר הרע הוא השטן הוא המלאך המות (ב"ב טז, א) זהו ונתנו. ובכח התורה וקיום מצותיה, ושבית שביו זהו שבי, כי כן כתיב אצל התורה (תהלים סח, יט) עלית למרום שבית שבי: