מוסר על תהילים קמז:יד

הַשָּׂם־גְּבוּלֵ֥ךְ שָׁל֑וֹם חֵ֥לֶב חִ֝טִּ֗ים יַשְׂבִּיעֵֽךְ׃

מנורת המאור

וצריך לכבד את אשתו כגופו, הואיל ואינו שלם כראוי אלא בהדבקו בה. וגרסינן בבבא מציעא בפרק הזהב קונה את הכסף, א"ר חלבו, לעולם יזהר אדם בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה לאדם אלא בשביל אשתו, שנא' (בראשית יב, טז) ולאברם הטיב בעבורה. אמ' להו רבא לבני מחוזא, אוקרו נשיכו כי היכי דתתעתרו. אמ' רב יהודה, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצוייה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנא' (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמ' רב פפא, היינו דאמרי אינשי, כמשלם שערא, דבבא נקיש, ואתי תיגרא. פי' כשתשלם הפת מן הבית, השלום יוצא, והמריבה באה. אמ' רב חיננא בר פפא, לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שלא נקראו ישראל דלים אלא על עסק תבואה, שנא' (שופטים ו, ג) והיה אם זרע ישראל ועלו מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו, מה כתי' בתריה, וידל ישראל מאד. ועוד גרסי' בפרק הבא על יבמתו ת"ר האוהב את אשתו כגופו, ומכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן נשים סמוך לפרקן, עליו הכתו' אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא.
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ולאלו עשרה זמנים שייכים עשרה מעלות הנ"ל. יסוד האמונה מציאות הש"י נודע מחידש העולם אשר עליו השבת מופת כמו שיתבאר בסמוך, על כן נסמך למסכת שבת. עמוד האמת הנה בריאת ו' ימי המעשה ראש דברי אמת כמו שכתב בעל הטורים בראשי"ת בר"א אלהי"ם א"ת סופי תיבות אמת, וכן חותם של ששת ימי המעשה הוא אמת אשר בר"א אלהי"ם לעשו"ת סופי תיבות אמת, להודיע כי הם ימי המעשה ימי משא ומתן שהוא כלל גדול שיהיה באמת, כמו שיתבאר בארוכה. על כן נסמך למסכת חולין. עמוד החסד הוא פסח שנגאלו מצד החסד אברהם, כמבואר בזוהר ובכמה מקומות ויתבאר בארוכה במקומו, וישראל ג"כ התעוררו החס"ד כמו שנאמר (ירמיה ב, ב) זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר. ותכלית ההוצאה ממצרים היתה בשביל תורת חסד על לשונינו, כמו שנאמר (שמות ג, יב) בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, על כן נסמך זה העמוד למסכת פסחים. עמוד התורה התורה נתנה בשבועות, על כן נסמך זה העמוד לחג השבועות. עמוד העבודה יש לו שייכות למסכת תענית, כי חלב ודם המתמעט הוא במקום קרבן כמו שיתבאר בארוכה. ותענית שבו נשרף המקדש מקום העבודה, מכל מקום נקרא מועד כי יתהפך לעתיד להיות בנין הבית נצחי, ועבודה נצחיית יתהפך לששון ולשמחה וליתרון האור מתוך החשך, החושך גורם להיות אור מרובה ביתרון, ויתבאר לקמן במקומו, על כן נסמך זה העמוד למסכת תענית. עמוד הדין ראש השנה הוא יום הדין של מעלה לעומת זה הדין שלמטה, על כן נסמך למסכת ראש השנה. התשובה היא מיוחסת ביותר פרטי ליום כפורים, על כן ענייני התשובה נסמכה למסכת יומא. עמוד השלום יש לו שייכות לחג הסוכות שהוא אחרי יום כפור שזכינו לשלום מהצר הצורר סמאל שנתהפך לטוב, אז שלום ושמחה, ועל ידי הענין שמחת בית השואבה, ועניינים אלו יתבארו בארוכה במקומן וזה חג האסיף, וסימן (תהלים קמז, יד) השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך, על כן נסמך זה העמוד למסכת סוכה. התפילה במקום תמידין תקנו, על כן נסמך למסכת תמיד, ושייך לזמן חנוכה שנתקן להלל ולהודות. הצדקה מצינו יותר חיובה בימי הפורים מתנות לאביונים כו', על כן נסמך למסכת מגילה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שמירת הלשון

בּוֹאוּ וּרְאוּ כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁבִּתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם נִתְעַסֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְבָרְאוֹ בְּדָבָר שֶׁל שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א' ג'): "וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יְהִי אוֹר". וּמִנַּיִן שֶׁהָאוֹר שָׁלוֹם? שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ"ה ז'): "יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע", מִכָּאן אָמְרוּ חֲזַ"ל (שבת כ"ג:): נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם, נֵר בֵּיתוֹ עָדִיף מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ, וְלֹא עוֹד שֶׁהַרְבֵּה תַּקָּנוֹת תִּקְּנוּ חֲזַ"ל מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (גיטין נ"ט.): אֵלּוּ דְּבָרִים אָמְרוּ מִשּׁוּם דַּרְכֵי שָׁלוֹם, כֹּהֵן קוֹרֵא רִאשׁוֹן וְאַחֲרָיו לֵוִי וְאַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, מְעָרְבִין בְּבַיִת יָשָׁן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, בּוֹר, שֶׁהוּא קָרוֹב לָאַמָּה, מִתְמַלֵּא רִאשׁוֹן מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ג' י"ז): "דְּרָכֶיהָ דַּרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם". וְאָמְרוּ חֲזַ"ל בָּאֲגָדָה: י"ג דְּבָרִים חִבְּבָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִכֻּלָּם לֹא כָּפַל אֶלָּא שָׁלוֹם, וְאֵלּוּ הֵן: כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְיִשְׂרְאֵלִים, סַנְהֶדְרִין וְהַבְּכוֹרוֹת וּתְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן וְהַקָּרְבָּנוֹת וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהַכֶּסֶף וְהַזָּהָב. הַכֹּהֲנִים (שמות כ"ח מ"א): "וְכִהֲנוּ לִי", הַלְוִיִּם (בַּמִּדְבָּר ג' מ"א): "וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי", יִשְׂרָאֵל (שמות י"ט ו'): "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי" וְגוֹ'. סַנְהֶדְרִין (במדבר י"א י"ז): "אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים" וְגוֹ', הַבְּכוֹרוֹת (שְׁמוֹת י"ג ב'): "קַּדֵּשׁ לִי", הַתְּרוּמוֹת (שמות כ"ה ב'): "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה", הַקָּרְבָּנוֹת (בַּמִּדְבָּר כ"ח ב'): "תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי", שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל' ל"א): "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי". בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (דברי הימים א' י"ז י"ב): "הוּא יִבְנֶה לִּי בָּיִת", מַלְכוּת בֵּית דָּוִד (שמואל א' ט"ז א'): "כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ", הַכֶּסֶף (חגי ב' ח'): "לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב", וּמִכֻּלָּם לֹא כָּפַל אֶלָּא הַשָּׁלוֹם שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כ"ז ה'): "אוֹ יַחֲזֵק בְּמָעֻזִּי יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי, שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִי". גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁהוּא קוֹדֵם לְשִׁבְחוֹ שֶׁל מָקוֹם, כְּשֶׁבָּא יִתְרוֹ אֵצֶל מֹשֶה מִיָּד (שמות י"ח ז'): "וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם", וְאַחַר כָּךְ (שָׁם ח'): "וַיְסַפֵּר מֹשֶה לְחֹתְנוֹ" אֶת כָּל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבְּכָל הַמִּצְוֹת שֶׁעוֹשִׂין הָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּגוֹן: עֹשֶר וּנְכָסִים וְשָׁנִים וְכָבוֹד וּשְׁאָר הַטּוֹבוֹת, חוּץ מִשָּׁלוֹם שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ"ח כ"ב): "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהַשָׁלוֹם נוֹתְנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂכָר לַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל"ב י"ז): "וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם". וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבַּשָּׁלוֹם מְקָרֵב אֶת הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ז י"ט): "בּוֹרֵא נִיב שְׂפָתַיִם שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב אָמַר" וְגוֹ'. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁבְּכָל הַמַּסָּעוֹת כְּתִיב (שמות י"ז א'): "וַיִּסְעוּ וְכוּ' וַיַּחֲנוּ", שֶׁהָיוּ חוֹנִים בְּמַחֲלֹקֶת וְנוֹסְעִים בְּמַחֲלֹקֶת, כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לִפְנֵי הַר סִינַי כְּתִיב (שמות י"ט ב'): "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר", אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן תּוֹרָה לְבָנַי, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהֵן שְׁרוּיִין בְּשָׁלוֹם זֶה עִם זֶה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים ל"ג ה'): "וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ בְּהִתְאַסֵּף" וְגוֹ' אֵימָתַי מַלְכוּתוֹ וּשְׁכִינָתוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּיִשְׂרָאֵל? בִּזְמַן שֶׁכֻּלָּן נַעֲשִׂין אֲסֵפָה אַחַת. בּוֹאוּ וּרְאוּ כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַשָּׁלוֹם, שֶׁבְּכֹחַ הַשָּׁלוֹם הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל (אבות א' י"ז): עַל ג' דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח' ט"ז): "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם". וְגוֹ' וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁבִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם בֵּין הַבְּרִיּוֹת פֵּרוֹתֵיהֶן מִתְבָּרְכִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם י"ב): "כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ" וְגוֹ', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהילים קמ"ז י"ד): "הַשָׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם" וְגוֹ'. אָמְרוּ חֲזַ"ל (וַיִּקְרָא רַבָּה ט'): גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁהַמּוֹחֵק אוֹת אַחַת מִן הַשֵּׁם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים י"ב ג'): "וְאִבַּדְתֶם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא" וּכְתִיב בַּתְרֵהּ (שם ד'): "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה"' וְגוֹ', וּכְדֵי לְהַטִּיל שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ אָמְרָה תּוֹרָה (במדבר ה' כ"ג): "וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר וּמָחָה אֶל מֵי" וְגוֹ', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שְׁמִי, שֶׁנִּכְתָּב בִּקְדֻשָׁה, יִמָּחֶה עַל הַמַּיִם. וְעוֹד אָמְרוּ חֲזַ"ל: גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּל הַבְּרָכוֹת הַטּוֹבוֹת וְנֶחָמוֹת הַטוֹבוֹת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבִיאָן עַל יִשְׂרָאֵל חוֹתְמֵיהֶן שָׁלוֹם, בִּקְרִיאַת שְׁמַע "פּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם", בַּתְּפִלָּה "עֹשֶׂה שָׁלוֹם", בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים (במדבר ו' כ"ו) "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם" וְכוּ', לָכֵן בָּנַי, הֱווּ זְהִירִין בְּמִדָּה זוֹ לֶאֱהֹב שָׁלוֹם וְלִרְדֹף שָׁלוֹם, שֶׁאֵין קֵץ לְמַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל אוֹהֲבֵי שָׁלוֹם וְרוֹדְפָיו. עַד כָּאן לְשׁוֹן הַסֵּפֶר מַעֲלַת הַמִּדּוֹת.
שאל רבBookmarkShareCopy