מוסר על תהילים קמח:יד

הד' - לשארית נחלתו - הִנֵּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְנַהֵג עִם יִשְׂרָאֵל בְּדֶרֶךְ זֶה לוֹמַר מַה אֶעֱשֶׂה לְיִשְׂרָאֵל וְהֵם קְרוֹבָי שְׁאֵר בָּשָׂר יֵשׁ לִי עִמָּהֶם שֶׁהֵם בַּת זוּג לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְקוֹרֵא לָהּ בִּתִּי, אֲחוֹתִי, אִמִּי. כְּדְפֵרְשׁוּ ז"ל וּכְתִיב יִשְׂרָאֵל עַם קְרוֹבוֹ מַמָּשׁ קֻרְבָה יֵשׁ לוֹ עִמָּהֶם וּבָנָיו הֵם. וְהַיְנוּ לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לָשׁוֹן שְׁאֵר בָּשָׂר וְסוֹף סוֹף הֵם נַחֲלָתוֹ. וּמַה אֹמַר, אִם אַעֲנִישֵׁם הֲרֵי הַכְּאֵב עָלַי כְּדִכְתִיב (יְשַׁעְיָה סג, ט) בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר. כְּתִיב בְּ'אַלֶף' לוֹמַר שֶׁצַּעֲרָם מַגִּיעַ לְפֶלֶא הָעֶלְיוֹן וְכָל שֶׁכֵּן לְדוּ פַּרְצוּפִין שֶׁבָּהֶן עִיקָר הַהַנְהָגָה וְקָרֵינַן בְּ'וָאו' לוֹ צָר. וּכְתִיב (שֹׁפְטִים, ז) וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל לְפִי שֶׁאֵינוֹ סוֹבֵל צַעֲרָם וּקְלוֹנָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם שְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ.

ובזה יתבאר מדרש איכא רבתי (ב, ו), גדע בחרי אף כל קרן ישראל (איכה ב, ג), עשר קרנות הן. קרנו של אברהם, שנאמר (ישעיה ה, א) קרן היה לידידי בקרן בן שמן. קרנו של יצחק, שנאמר (בראשית כב, יג) נאחז בסבך בקרניו. קרנו של יוסף, שנאמר (דברים לג, יז) וקרני ראם קרניו. קרנו של משה, דכתיב (שמות לד, כט) כי קרן עור פניו. קרנה של תורה, דכתיב (חבקוק ג, ד) קרנים מידו לו. קרנה של כהונה, דכתיב (תהלים קיב, ט) קרנו תרום בכבוד. קרנה של לויה, שנאמר (דה"א כה, ה) כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן. קרנה של נבואה, דכתיב (ש"א ב, א) רמה קרני בה'. קרנו של בית המקדש, דכתיב (תהלים כב, כב) מקרני ראמים עיניתני. קרנו של ישראל, דכתיב (שם קמח, יד) וירם קרן לעמו. ויש אומרים קרנו של משיח, שנאמר (ש"א ב, י) ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. וכולן הי' נתונין בראשן של ישראל. וכיון שחטאו, נטלו מהן, הדא הוא דכתיב (איכה ב, ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ונתנו לאומות העולם, דכתיב (דניאל ז, כ) ועל קרניא עשר כו'. וכתיב בתריה (שם כד) וקרניא עשר מינה מלכותא עשרה מלכין יקומון כו'. וכשישראל עושין תשובה, הקב"ה מחזירן למקומן, דכתיב (תהלים עה, יא) וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, הקרנות שגידע צדיקו של עולם. אימתי הוא מחזירן למקומם, לכשירום הקב"ה קרן משיחו, דכתיב ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו, עד כאן:

גדולה תורה וחביבה לפני הב"ה, וכשנתנה לישראל עם סגולתו ונחלתו נזדעזע העולם. כדגרסי' במדרש ר' תנחומא וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו וכי עצום עושי דברו, במתן תורה הכתוב מדבר. כשבא הב"ה ליתן תורה לישראל, ירדו עמו רכב רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקדש. ר' אבדימי דמן חיפה אומר, עשרים ושנים מרכבות ירדו עמו לסיני לתת את התורה למשה בסיני, והראה בקולו לישראל פלאי פלאים, שנא' (איוב לז, ה) ירעם אל בקולו נפלאות. כיצד, היה הב"ה מדבר, והיה הקול יוצא ומרחיב בכל העולם, וישראל שומעין את הקול. כיצד, בא להם מן הדרום והיו רצין אל הדרום לקבל את הקול, [ומדרום נהפך להם מן הצפון, והיו רצין לצפון], ומצפון אל המזרח, וכן למערב, ומן השמים, ומן הארץ, שנא' (דברים ד, לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש. והיו ישראל אומרים זה לזה, והחכמה מאין תבא ואי זה מקום בינה, ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה. תהום אמ' לא בי היא וים אמר אין עמדי, אבדון ומות אמרו באזננו שמענו שמעה, אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה. והיו ישראל אומרים, מהיכן בא הב"ה, מן המזרח או מן המערב, מן הצפון או מן הדרום, שנאמר (דברים לג, ב) ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתא מרבבות קדש מימינו אש דת למו, ואמ' אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן סלה, כסה שמים הודו ותהלתו מלאה הארץ. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, למה הדבר דומה, לבת מלכים שלא היה אדם מכירה, והיה למלך אהוב אחד והיה נכנס אצל המלך בכל שעה, והיתה בתו של מלך עומדת לפניו. אמ' לו המלך, ראה כמה אני מחבב אותך, שאין אדם מכיר את בתי ועומדת לפניך. כך אמר הב"ה לישראל, ראו כמה אתם חביבין עלי, שאין בפלטרין שלי מכיר את התורה ולכם נתתיה, הה"ד ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה, אבל אתם לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. אמ' להם הב"ה לישראל, בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם, אף אני אקרא אתכם קרובים, שנא' (תהלים קמח, יד) לבני ישראל עם קרובו הללויה.