כד הקמח
שכר תורה אע"פ שאין עיקר השכר אלא לעוה"ב מ"מ אוכל הוא פירות בעוה"ז, והפירות הם הכנעת אויבים שנופלים תחתיו. וכן דרשי רז"ל ברכות פ"ק (דף ז:) כל הקובע מקום לתורתו אויביו נופלין תחתיו שנאמר (שמואל ב ז׳:י׳) ושמתי מקום לעמי ישראל וגו' ובגיטין פ"ק (דף ז) (תהילים ל״ז:ז׳) דום לה' והתחולל לו דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. השכם והערב עליהם לבית המדרש והם כלין מאליהן, וכבר ידוע כי קריאת התורה מצוה גדולה היא אע"פ שלא יבין מה שקורא כי פעמים שיקרא אדם פרשה אחת מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, ולכך קריאת התורה כשיודע שהוא קורא מצוה גדולה היא ושכר גדול יש לו בזה. והוא שדרשו בפ"ק של ע"ז (דף יט) לעולם ליגרוס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר שנאמר (תהילים קי״ט:כ׳) גרסה נפשי לתאבה, וקריאה זו קראוהו רז"ל מצות קריאה ואע"פ שאינו מבין כל מה שהוא קורא, וכאשר הוא מבין הענין ומכוין לפירוש הדברים הרי זה מצוה, ויקראו אותה רז"ל מצות כונה. ובפרשת ק"ש יש לכוין בה שלש כונות. האחת מצות קריאה, והב' מצות כונה, והג' שיצא ידי חובתו באותה קריאה, ואחר שהוא מכוין לצאת ידי חובה הרי שכרו גדול מן הקורא בתורה, ומזה אמרו בברכות (דף יב) (דברים ו׳:ו׳) והיו הדברים וגו' על לבבך ע"כ מצות קריאה וכונה מכאן ואילך קריאה בלא כונה:
שמירת הלשון
וְאִיתָא בְּסִפְרִי פָּרָשַׁת עֵקֶב (משלי ה' ט"ז): "יָפוּצוּ מַעַיְנֹתֶיךָ חוּצָה". נִמְשְׁלוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה לְמַיִם. מַה מַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד' כ"ב): "כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא", וּמַה מַּיִם מַעֲלִים אֶת הַטָּמֵא מִטֻּמְאָתוֹ, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מַעֲלִים אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ט י'): "יִרְאַת ה' טְהוֹרָה". [וּמִמֵּילָא כְּשֵׁם שֶׁמַּיִם מְטַהֲרִים אֶת הָאָדָם, אַף שֶׁהַטֻּמְאָה מִתְפַּשֶּׁטֶת בְּכָל אֵיבָרָיו, כֵּן הַתּוֹרָה מְטַהֶרֶת אֶת הָאָדָם מִטֻּמְאַת עֲוֹנוֹתָיו, אֲפִלּוּ אִם נִתְפַּשְּׁטָה עָלָיו מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ. וּכְשֵׁם שֶׁאֵין אָדָם נִטְהָר, עַד שֶׁיַּעֲלוּ הַמַּיִם עַל כָּל אֵיבָרָיו, וְלֹא תִּהְיֶה שׁוּם חֲצִיצָה בֵּין הָאֵיבָרִים לַמַּיִם, כֵּן צָרִיךְ שֶׁיְּשַׁעְבֵּד אֶת כָּל גּוּפוֹ וְאֵיבָרָיו בֶּאֱמֶת לְהַתּוֹרָה, וְלֹא תִּהְיֶה שׁוּם חֲצִיצָה, כְּמוֹ דִּכְתִיב (דברים ו' ו'): "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' עַל לְבָבֶךָ"]. וּמַה מַּיִם מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, כָּךְ דִּבְרֵי תּוֹרָה מְשִׁיבִים נַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִדֶּרֶךְ רָעָה לְדֶרֶךְ טוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים י"ט ח'): "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ". וּמַה מַּיִם חִנָּם לָעוֹלָם, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה חִנָּם לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נ"ה א'): "הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם". אִי, מַה מַּיִם אֵין לָהֶם דָּמִים, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה אֵין לָהֶם דָּמִים, תַּלְמוּד לוֹמַר (משלי ג' ט"ו): "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ".
שמירת הלשון
וּמִי שֶׁהוּא זָהִיר בְּלִמִּוּד הַתּוֹרָה וּמְשִׂימָם עַל לִבּוֹ הוּא זוֹכֶה עֲבוּר זֶה לְאַהֲבַת ה' יִתְבָּרַךְ, כִּדְאִיתָא בְּסִפְרִי עַל הַפָּסוּק (דברים ו' ו'): "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר (שם ה'): "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ", אֵינִי יוֹדֵעַ בְּאֵיזֶה צַד אוֹהֲבִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְכוּ' עַל לְבָבֶךָ", שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִדַּבֵּק בִּדְרָכָיו.