שמירת הלשון
וּגְדוֹלָה הַזְּכוּת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁאֵינוֹ מְקַבֵּל לָשׁוֹן הָרָע אֲפִלּוּ עַל סְתַם אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן אִם סִפְּרוּ לוֹ עַל אָדָם חָשׁוּב, שֶׁיִּזָּהֵר מִלְּקַבֵּל עָלָיו, וּזְכוּתוֹ יוֹתֵר גְּדוֹלָה עֲבוּר זֶה, וְכִדְאִיתָא בְּתָנָא דְּבֵי אֵלִיָּהוּ חֵלֶק ב' פֶּרֶק ז' וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: וְכֵן בְּמִדַּת הַטּוֹב, כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה קוֹנְסִין עָלָיו טוֹבָה עַד ד' דוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ' אָמְרוּ עָלָיו עַל יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁהוּא הָיָה בֶּן אָדָם שֶׁהָיָה נוֹהֵג כָּבוֹד בַּנְּבִיאִים, לָכֵן אוֹתָן הָעַמִּים, מַה שֶּׁלֹּא מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד יְהוֹשֻׁעַ בֶּן נוּן וְלֹא בְּיַד דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מָסַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב' י"ד כ"ה): "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה" וְגוֹ', וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ שֶׁהוּא הֵשִּׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל וַהֲלֹא הָיָה עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבֵּל לָשׁוֹן הָרָע עַל עָמוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר וְגוֹ' לְכָךְ נֶאֱמַר: "הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל" וְגוֹ', מִכָּאן אָמְרוּ: מְגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי וְחוֹבָה עַל יְדֵי חַיָּב. וְכֵן בַּמִּדָּה הַזֹּאת הוּא נוֹהֵג בְּכָל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מְקוֹמוֹת מוֹשְׁבוֹתָם וּבְכָל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת וּבְכָל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.