שני לוחות הברית
נחזור לענין, ו' פסוקים הנ"ל תורת ה' תמימה וכו' (תהלים יט, ח). מאחר שכרת עמנו הקב"ה ברית ע"י התורה שבעל פה, כמו שלמדו רז"ל בפ' הניזקין (גיטין ס, ב) בפסוק (שמות לד, כז) כי על פי הדברים האלה כרתי ברית, אפרש אלו ששה פסוקים על ששה סדרים. והזכיר בכל פסוק שם ידו"ד, ושם ידו"ה אינו אלא ג' אותיות, כי ה"ה כפולה, והם ששה חותמות כדתנן בספר יצירה פ"א (יג) בשמו הגדול יה"ו, וחתם בהם שש קצוות פנה למעלה וחתמו ביה"ו. שש חתם תחת פנה למטה וחתמו ביו"ה. שבע חתם מזרח פנה לפניו וחתמו בהי"ו. שמנה חתם מערב פנה לאחריו וחתמו בהו"י. תשע חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי"ה. עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה"י כו'. ונגד זה ו' סדרים תורת ה' תמימה נארגת על שם ידו"ד. עיין בשערי אורה בספר יצירה ששה חותמות יד"ו, והם רום תחת מזרח מערב צפון דרום. נגד זה ו' קדושות. א', הקדושה העליונה קדוש קדוש קדוש ה' צבאות (ישעיה ו, ג). ב' ג' ישראל קדושים ונתקדשו בשתי קדושות. במאכלי אסורות, ואנשי קודש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כב, ל). באיסורי ביאה, קדושים תהיו (ויקרא יט, ב), ואמרו רז"ל (ויק"ר כד, ו) כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה כו', הרי ג'. ד', קדושות הזמן, שבת קודש, יום טוב מקרא קודש, מקדש ישראל והזמנים. ה', קדושת המקדש, קדושת דמים וגוף, קדשים קלים וקדשי קדשים. ו', קדושה בממון, כענין שקל הקודש. ועל זה ו' סדרים ביאור תורת ה' תמימה טהורות נגד קדושתו יתברך, מה הוא קדוש וטהור, וכן כתיב (ויקרא יא, מג) אל תשקצו ואל תטמאו וגו'. (ויקרא כ, ז) והתקדשתם והייתם קדושים וגו'. וכל המתקרב יותר אל הרוחניות ודביקתו יתברך, צריך טהרה ביותר, כהא דתנן (חגיגה יח, ב) בגדי עם הארץ מדרס לפרושים, בגדי כו', עיין שם, זה חותם רום. זרעים, ברכות על האכילה, מעשרות ערלה ביכורים, הכל הוא קדושת המאכל, זהו חותם תחת, כי כארץ תוציא צמחה (ישעיה סא, יב). סדר נשים, קדושת ביאה, זהו חותם מזרח, ממזרח אביא זרעך (ישעיה מג, ה), כתבו המקובלים ממדת מזרח. מועד, הוא קדושת הזמן, אשר הוא מצד השקיעה שאז הוא יום אחד, והשקיעה במערב. נזיקין, קדושת הממון, והרוצה להעשיר יצפין (ב"ב כה, ב) והוא סדר ישועות:
שני לוחות הברית
ולא יבא ממזר ועמוני ומואבי, כי הם בחוץ מושבם נשפעות מרוח מסאבא, והם בדמות הזיווג הטמא סמאל ולילית ובנים זרים יהיו מולידים. ובמדרש רות (עי' זוהר ח"ב פז, ב) מאן דעייל ברית קדישא ברשותא אחרא עליהם כתיב (הושע ה, ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. אבל מהזיווג הקדוש נפשותיהן של ישראל נאצלות ממקור הקדושה, דכתיב (הושע יד, ט) אני כברוש רענן ממני פריך. נמצא שהרמז בו על אצילות נפשותיהן של ישראל ממקור הקדושה. ואמר בו רענן כי מוציא תמיד פירותיו כענין (ישעיה מג, ה) ממזרח אביא זרעך: