Musar על ישעיהו 60:22

ומזה יובנו דברי האר"י ז"ל במה שכתוב בהקדמת מדרש שמואל בשמו על פסוק (ישעיה ס, כב) הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה. דאיכא למידק דנראה שהם שני תיבות זה היפוך זה. אם אחישנה, אין זה עתה, ואם הוא בעתה, אין זה אחישנה. עד שהוכרחו רז"ל (סנהדרין צח, א) לומר, זכו אחישנה, לא זכו בעתה. ואף כי דבריהם נכונים אפשר לומר, כי בהיות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום, יעשה הוא יתברך שתלד אשה אחת ריבוי גדול בכרס אחד באופן שיכלו כל הנשמות שבגוף דהיינו אוצר הנשמות ואז בן דוד בא (ע"ז ה, א), ואז הגאולה היא באה בעתה, שכבר כלו כל הנשמות שבגוף. וזהו אחישנה, כי המהירות הוא ית' במה שנתן לקטן אחד אלף בנים ולצעיר גוי עצום, עד כאן לשונו. וקשה, איך יהיה זה הדבר שיהיה לו אלף בנים. אלא על כרחך כדפרישית, שמכל ביאה וביאה יתהווה נשמה, ואלו נשמות יתפשטו:

וגרסי' בפירקי ר' אליעזר ויהי אברם בן תשעים ותשע שנה וירא אליו ה' ויאמר אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים. אמ' לו, עד עכשו לא היית תמים, מול בשר ערלה ותהיה תמים. שהערלה חרפה היא, שנא' (בראשית לד, יד) לא נוכל לתת את אחתנו לאיש אשר לו ערלה כי חרפה היא לנו, וכתי' (ישעיהו נב, א) כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא. רבן גמליאל אומר, שלח ולקח את שם בן נח ומל את בשר ערלתו ושל ישמעאל, שנא' (בראשית יז, כו) בעצם היום הזה נימול אברהם וישמעאל בנו. אתיא עצם היום הזה מעצם הזה דיום הכפורים. כתי' להלן (ויקרא כג, כח) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא, ונאמר כאן בעצם היום הזה נמול אברהם. מה להלן יום הכפורים אף כאן יום הכפורים, הוי אומר שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הב"ה רואה ביום הכפורים דם ברית של מילה של אברהם אבינו ע"ה ומכפר על כל עונותינו, שנא' (ויקרא טז, ל) ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וגו'. בוא וראה כחה של מילה, שעד שלא היה נימול אברהם היה נופל על פניו ואח"כ מדבר עמו, שנא' (בראשית יז, ג) ויפול אברהם על פניו וידבר אתו אלהים, ועכשיו שנימול הוא יושב והב"ה עומד, שנא' (בראשית יז, ג) וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האהל. ר' ישמעאל אומר, לא עיכב מכל מה שצוהו הב"ה, וכשנולד לו יצחק אבינו ע"ה הגישו למנחה על גבי המזבח ועשה משתה ושמחה. ומכאן ארז"ל חייב אדם לעשות משתה ויום שמחה ביום שיזכה למול את בנו כאברהם אבינו ע"ה. א"ר שמעון בן יוחאי, בוא וראה שאין חביב לאדם יותר מבנו. אמ' רב נחמן, וכדי לעשות רצון בוראו, רואה בנו שנשפך דמו במילה, ומקבל עליו בשמחה. אמ' רב הונא, ולא עוד אלא שמוציא הוצאות ועושה אותו היום יום שמחה, מה שלא נצטווה, הה"ד ואני תמיד איחל והוספתי על כל תהלתך, שמוסיף ועושה אותו היום יום שמחה, מה שלא נצטווה. והמל את בנו לשמונה ימים כאלו בנה מזבח והקריב בנו לפני הב"ה לעולה. מזב"ח, מ"ילה ז"מנה ב"יום ח"ית, שמיני. ובזכות המילה עתידין ישראל ליגאל מידי אויביהם בעולם הזה, וניצולין מדינה של גיהנם לעתיד לבוא, שנא' (ישעיהו ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מ'עשה י'די ל'התפאר, ה'קטון יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום. ראשי אותיות מילה. ונגאלין ישראל, בזכותה, שנא' (ישעיהו ס, כב) אני ה' בעתה אחישנה.

אח"כ הלך בלעם כו', עד תום כל הסיפור, ויהפוך ה' את הקללה לברכה. וביותר שהיה מעורר על הקללה ביותר ציוה הש"י את הברכה, ומגורת רשע תבואנו ממה שיגור שיוסיף הש"י ברכה לישראל, כמו שכתוב (במדבר כב, יט) מה יוסף ה' דבר עמי, ופירש רש"י, כאן נתנבא שעתיד להוסיף להן ברכות על ידו, וכן היה כי הקללה מתהפך לברכה, וכמו שכתבתי לעיל בענין מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, מה טובו אהליך בישובן, משכנותיך בחורבנן. כי הקללה שהוא החורבן הוא לברכה כדי שיזככו, ואז יהיה יתרון אור מה מקודם. על כן, על ישובן הקדום הזכיר שם יעקב ושם אהל שהוא ארעי, ובחורבנן הזכיר שם ישראל שהוא יותר חשוב וקראם משכן. ובבבא מציעא (סח, א) אמרו, מאי משכנתא דשכונה גביה, כי החורבן הוא סותר על מנת לבנות ואז תהיה השכינה גבן הנצחיי כמו שכתוב (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם. ועל כן התנבא במאוד על וירד מיעקב. וענין גדולת משיח שראה בלק שהעצום הוא ממנו^הגה"הוזהו ענין (במדבר לא, ב) נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, ולא מאת המואבים. ואמרו רבותינו ז"ל (ב"ק לח, ב), מפני ב' פרידות טובות רות ונעמה. הענין כי מהם יצא מלכות בית דוד ומשיח, ונזדככו על ידי מואב. וכבר היתה הגזירה לפניו יתברך כן, שהזמין לבנות לוט יין במערה שיצאו משם מואב ועמון, והכל בשביל מלכות בית דוד ומשיח. על כן כתיב ויחל העם לזנות אל בנות מואב, ויחל לשון התחלה עתה התחילו בנות מואב לזנות, אבל לידתן מבנות לוט לא היה בזנות, רק כן היה הרצון מהשם יתברך, ואנהו דלא חזי מזלייהו חזי:, אבל לא ידע כי טהור מטמא ושם נשאר הסיג מהטהרה ונזדכך הטהור לגמרי, ומלאך רע שהוא בלעם ענה אמן על זה והפליג בענין הגאולה מביאת משיח, ואמר (במדבר כד, יז) אראנו ולא עתה אשורנו, ולא קרוב, הוא כפל לשון. ועוד קשה כי כמעט כל אחד סותר את דבריו. מתחילה אמר אראנו משמע שהוא רואה אותו בבירור, ואח"כ אמר ולא עתה. וכן קשה אשורנו ולא קרוב. אלא הענין הוא בכל יום ויום יש מעין גאולה כמו שאמרו רז"ל (פס"ר ט, ב), כשבה אחת בין ע' זאבים, ובכל יום יום מחשבים ועומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם. והוא עושה גדולות לבדו ואין בעל הנס מכיר בניסו (נדה לא, א). על זה אמר אראנו בכל עת, אבל לא עתה הגאולה האמיתית דהיינו משיח. ואח"כ מדבר מענין משיח אשורנו ולא קרוב, כלומר יש עת קבועה לביאתו, אבל אם יזכו ימהרו ויחישו ביאתו כמו שנאמר (ישעיה ס, כב) נאם ה' בעתה אחישנה, ואמרו רז"ל (סנהדרין צח, א) לא זכו בעתה זכו אחישנה. על זה אמר אשורנו תכף מיד שיעשו תשובה ויהיו זוכים. ואם אינו לא קרוב רק עד עת קץ הקבוע, והכל תלוי בתשובה. וכבר כתבתי כי הגליות מכפרים ומזככים, על כן הקללה היא ברכה. גם הגליות מעוררים לתשובה ואז מתהפך ג"כ קללה לברכה ע"י התשובה. ועל זה רומז ג"כ הפסוק (דברים כג, ו) ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך. וקשה על מה שאמר כי אהבך, דזהו פשיטא דבודאי אינו זה להפוך הקללה לברכה על ידי שנאה, כי אם על ידי אהבה. אלא רומז על התשובה (הג"ה, ולפי מה שכתבתי למעלה דהקללה מתהפך לברכה נמי אתי שפיר, דמה שנאמר כי אהבך קאי אקללה, שאינה משלחה הש"י מצד השנאה, רק יסורין מאהבה כאשר ייסר איש את בנו וגו' (דברים ח, ה)) והוא על דרך דאיתא בסוף יומא (פו, ב) אמרו רז"ל, גדולה תשובה שזדונות נעשית לה כשגגות, שנאמר (הושע יד, ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך. האי עון מזיד הוא, וקרי ליה מכשול. איני והאמרו רז"ל גדולה תשובה שזדונות נעשית לה כזכיות, שנאמר (יחזקאל יח, כז) ובשוב רשע מרשעתו. לא קשיא, כאן מאהבה כאן מיראה, עד כאן. הרי שהתשובה מאהבה גורם האהבה העליונה ונתהפך הקללה לברכה, שהרי הזדון שהוא הקללה נעשית זכות שהוא הברכה. וזהו כי אהבך ה' אלקיך, מאחר שעשית תשובה מאהבה אז אהבה רבה ואהבת עולם אמן: