שני לוחות הברית
נחזור לענין, אלו הג' הם ג' על ג' בג' מקומות, דהיינו תורה בצאתם ממצרים, ואח"כ ארץ ישראל, ולעתיד עולם הבא, וכל אחד כלול מג'. והנה המעלה הראשונה יציאת מצרים התחיל מאמר יהי אור להתנוצץ כמו שכתוב (שמות י, כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, והאיר האור בקבלת התורה. ובב"ר (ג, ה), א"ר סימון ה' פעמים אור, נגד ה' חומשי תורה. אח"כ במעלת ארץ ישראל נתרבה האור בבנין בית המקדש ע"י שלמה המלך ע"ה והיתה הלבנה במילואה כדאיתא במדרש, ולעתיד יתגלה לגמרי אור הגנוז אור חדש על ציון תאיר כו', והיה לך י"י לאור עולם (ישעיה ס, יט):
מנורת המאור
וגרסי' בואלה הדברים רבה את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. מהו קול גדול ולא יסף, שעשרת דברות כלם בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאד, מה שאין הדיוט יכול לדבר ומה שאין האוזן יכולה לשמוע, ולפי' נפשי יצאה בדברו. וכתי' (דברים ה, יט) ויהי כשומעכם את הקול מתוך החושך וההר בוער באש ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם, ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי, ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה הזאת אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו, כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כמונו ויחי. מלמד שמתו ואחר כך חיו. וגרסי' בפרקי ר' אליעזר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בוער באש. אם בוער באש, למה מתוך החושך, ואם מתוך החושך למה בוער באש, למה השמיע הב"ה את קולו מתוך החשך ולא מתוך האור. משל למלך בשר ודם שהיה משיא לבנו אשה ותלה בחופתו פרוכות שחורות. אמרו לו עבדיו וכל בני פלטרין שלו, אדוננו המלך, אין אדם תולה בחופת בנו פרוכות שחורות אלא פרוכות לבנות, מ"ט שאתה הולך ותולה בחופת בנך פרוכות שחורות. אמ' להם, יודע אני שאין בני ממתין עם כלתו ארבעים יום, ולפיכך תליתי בחופתו פרוכות שחורות, כדי שלא יאמרו למחר, לא היה המלך יודע מה שעתיד ליארע לבנו. הוי ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וגו'. המלך זה הב"ה, שנא' (תהלים צג, א) ה' מלך גאות לבש וגו', והבן אלו ישראל, שנאמר (שמות ד, כב) כה אמר ה' בני בכורי ישראל, והכלה זו התורה, שנא' (שיר השירים ז, ב) יפו פעמיך בנעלים אחותי כלה. והב"ה, שהוא צופה עתידות ויודע נסתרות, היה יודע שאין ישראל ממתינים אחר מתן תורה אלא ארבעים יום למעשה העגל, ולפי' השמיע את קולו מתוך החשך ולא מתוך האור, הוי ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וגו'. אבל לעתיד לבא, כשיגלה המלך המשיח במהרה בימינו וישיב הב"ה שיבת עמו, יהפוך לנו הב"ה החושך לאור גדול, שנא' (ישעיהו ס, א) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, וכתיב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, וכתי' (ישעיהו ס, יט) לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך, וכתיב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול יושבי ארץ צלמות אור נגה עליהם.
שני לוחות הברית
ואז תבין כי אבידת (האדם) [הארץ] הזכה, דהיינו שעדיין אין אנחנו זוכים לשתהי' כתחלת הבריאה באור הגנוז, מפני שאין מברכין בתורה תחילה, וזה נלמד מדכתיב לפניהם וכדפירש רש"י שהברכה היא לפניה. וסוד הענין דאיכא להקשות האור הנגנז למה המציאו הקב"ה מאחר שצפה שלא יהיו כדאין, א"כ למה המציאו וגנזו, לא היה לו כביכול להמציאו. אלא הענין כי העליון מתעורר מתחתון, ובהתעורר התחתונים אזי בא יבא העת, כי בא יבא ע"כ הוא במציאות ואז בקל יוכל להמשיכו. וזהו ענין הברכה בתחילה, ואח"כ יתגלה כי הברכה בתחילה הוא התעוררות מתחתון לעליון, זהו ענין הברכה הכולל ההתעוררות התחתון. וכשאינו מלמטה, אזי אבדה ממנו ונשאר גנוז. ודבר זה היה נעלם מהחכמים והנבונים ולא פירשו, אע"פ שלא היה נעלם מהחכמים והנבונים סוד אור הגנוז, כי כמה נביאים נבאו עליו כי לעתיד יהיה לנו אור הגדול דהיינו אור הגנוז כמו שנאמר (ישעיה ס, יט) והיה לך ה' לאור עולם, והרבה פסוקים. וכן החכמים היה גלוי להם ויסדו כמה תפילות שנזכה לאור הגדול, אבל לא ידעו לפרש דבר זה במה שתלוי בברכת התורה, זהו שאמר החכמים והנביאים אמרו ולא פירשו. כלומר, אמרו הם היו אומרים תמיד ומורגל בפיהם ענין אור הגנוז, אבל לא ידעו לפרש שמחמת שאין מברכין מתעכב: