שני לוחות הברית
עוד יש בזה הפסוק רמז גדול המתבאר בזוהר במקום אחר. ואמר, כשהאדם עושה ומקיים מצות מוסיף כח בדיוקנא דלעילא, ובעבירה פוגם לעילא ותתא כו'. וכשאדם חוטא, מחזו רשימין באפיה כו'. וזהו ענין (ישעיה ג, ט) הכרת פניהם ענתה בם, וכן כתיב (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו. והרב אלשיך פירש מה שאמר יעקב על יוסף (בראשית מה, כח) אלכה ואראנו, כי רצה להסתכל ברשימו דאנפיה מה הוא. וכן אמר (עי' שם מו, ל) אחר ראותך כי עודך חי, כי הנני רואה רושם רשימו דאנפך כי איש חי אתה והאיר יי' פניו אליך ובאור פני מלך חיים. ועל זה כתיב (תהלים מב, ו) מה תשתוחחי וגו' ישועות פני ואלהי. רצה לומר, מה אצטער ביותר, הלא יש תקנה בתשובה להושיע רשימו דפני, וגם לסלק פגם דיוקנא דאלהי. ואשני פנים האלו כתיב (דברים ה, ד) פנים בפנים דיבר יי' עמכם. ועל זה בא הרמז, יראה יראה (שמות כג, יז), כדרך שבא לראות כך בא ליראות (חגיגה ב, א):
תקון מדות הנפש
וּמַה שֶּׁאָמַר "וְעֵינֵי" הוּא מוֹרֶה כִּי מִדַּת הַגַּאֲוָה מְיֻחֶסֶת אֶל חוּשׁ הָעַיִן. וּבַעֲנָוָה אוֹמֵר, (חֲבַקּוּק א י"ג) טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת (בְּ)רַע וְהַדּוֹמֶה לוֹ. וּמִי שֶׁהוּא עַז פָּנִים תִּרְאֶה אוֹתוֹ בְּרֹב הָעִנְיָנִים מְשַׁקֵּר הָעֵינַיִם לֹא יֶחֱרַד לְבֹשֶׁת, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בָּהֶם (יְשַׁעְיָה ג. ט) הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם. וְכֵן תִּרְאֶה עֵינֵי הָרְשָׁעִים אַנְשֵׁי הָעַזּוּת הוֹמִיּוֹת וְאֵינָן נָחוֹת, וְדוֹמֶה לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר בָּהֶם: (אִיּוֹב י"א כ) וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה. וְאָמַר בְּעַזִּים: (יִרְמְיָה ה. ג) חִזְּקוּ פְנֵיהֶם מִסֶּלַע. וּבְהֵפֶךְ זֶה תִּרְאֶה הַבַּיְשָׁן כּוֹפֵף עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁיִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (מִשְׁלֵי ד ל"ד) וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן. כַּאֲשֶׁר אֲנִי עָתִיד לְבָאֵר אֶת הַכֹּל בַּשְּׁעָרִים הַמְיֻחָדִים בָּהֶם בַּאֵר הֵיטֵב בְּעֶזְרַת הָקֵל. וְהַמַּעֲלָה הַזֹּאת מַגִּיעִים אֵלֶיהָ בְּמִצּוּעַ הָרְאוּת מִן הַמַּבִּיט וְהַמֻּבָּט כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: (בַּמִּדְבָּר י"ב ג) וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד. וְהִקְדִּים, לְעֻמַּת זֶה, (שְׁמוֹת י"א ג) גַּם הָאִישׁ מֹשֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ'.
מנורת המאור
ולא ילך בקומה כפופה, כבעלי חטוטרות, אלא מטה ראשו מעט למטה, כמי שהוא עומד בתפלה והולך. ואם יפגע באשה בשוק, בין יהודית בין ארמית, בין פנויה בין נשואה, בין גדולה בין קטנה, יעצם עיניו ממנה, או מיסב פניו לצד אחד, כדי שלא יסתכל בה. דתניא אין לך דבר שחוצץ לפני הטומאה כעצימת העין. ולא יסתכל אפי' באשה פנויה, שכן איוב אומר, ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, כ"ש על נשואה. והמסתכל באשת איש, מכשיל כחו ויצרו, והודו נהפך עליו למשחית. דתניא המסתכל בעריות קשתו ננערת. ואסור לאדם להרהר באשה, ואפי' פנויה. וחמור הרהור הפנויה מן המגע, שנא’ (דברים כג, י) ונשמרת מכל דבר רע, ופירשו רז"ל שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה. וגרסי' במ' שבת בפ' במה אשה יוצאה, ויקצוף משה על פקודי החיל. אמ' רבא בר נחמן אמר רבא בר אבוה, אמ' להם משה לישראל, שמא חזרתם לקלקולכם הראשון. אמ' לו, לא נפקד ממנו איש. אמ' להם, כפרה זו למה. אמרו לו, אם מידי עבירה יצאנו, מידי הרהור לא יצאנו. מיד ונקרב את קרבן ה'. תאנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה, מפני שזנו את עיניהם מן הערוה. ואמ' רב ששת, מפני מה מנה הכתו' תכשיטין שבפנים, לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כמסתכל במקום התורף. אמ' רב חסדא, שוק שבאשה ערוה, שנא’ (ישעיהו מז, ב) עברי נהרות גלי שוק, וכתי’ (ישעיהו מז, ג) תגל ערותך. אמ' שמואל, קול שבאשה ערוה, שנא’ (שיר השירים ב, יד) כי קולך ערב ומראך נאוה. אמ' רב ששת, שער באשה ערוה, שנא’ (שיר השירים ד, א) שערך כעדר העזים שגלשו מהר הגלעד. וגרסי' בספרי ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו וגו', וכתי’ (במדבר לא, נ) ונקרב את קרבן ה' וגו' לכפר על נפשותינו לפני ה'. ולמה הוצרכו כפרה, מפני שזנו את עיניהם מן הערוה. ר' יוחאי בר יאשיה אומר, כל המצפה בנשים סופו בא לידי עבירה. וחכמים אומרים, כל מי שאין לו בושת פנים נקרא הוא חוטא, שנא’ (ישעיהו ג, ט) הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו אוי לנפשם כי גמלו להם רעה. וכל מי שיש לו בושת פנים לא במהרה הוא חוטא, שנא’ (שמות כ, טז) ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו.