Musar על איכה 5:8

ומזה נלמד טיב תפלה כי מלבד ששיכור אל יתפלל כאשר נהגו ברוב סעודות וגם בסעודת פורים שאינם מתפללין מעריב רק לאחר גמר סעודה ובפרטות בסעודת מוצאי שבת בסעודה ג' כי יאכלו וישתו עד חצי הלילה ואחר כך יתפללו מעריב איה איפוא קריאת שמע דאורייתא ברעותא דלבא ואיה איפוא תפלת ערבית וכהנה הבדלה במוצאי שבת ובעו"ה בלא"ה לית ליה כונה שלמה בתפלה מכובד הגלות כאומרם (עירובין סה) יכולני לפטור כל העולם כולו מדין תפלה דכתיב שכורת ולא מיין ולכן כל תפלותינו בלא לב עד שאמרתי בדרך הלצה (איכה ה יח) על הר ציון ששמם שועלים הלכו הרצון בית הכנסת ובית המדרש נקראים שערי ציון כנודע בדברי חז"ל (ברכות ה) וידוע במשלי שועלים כי השועל אמר ששכח לבו בביתו וזהו על הר ציון ששמם דהיינו בית הכנסת אנשים שהלכו שמה להתפלל הם שועלים שהלכו ושכחו לבם בבית ומתפללים בלי לב ובאמת כל תפלותינו עכשיו רק בפה ולא בלב וזה הוא (תהלים קכו א) בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים כי נרגש כי התפללנו בלי לב רק בפה כחלום שאמרו (ברכות נה ע"ב) הכל הולך אחר הפה לכן בינו נא נבוני עם ודעו כי אין דבר במקרה ובפרטות לעם קרובו ישראל והכל בהשגחת ה' בפרטיות ואם כן אף תפלתינו צריכה להיות בפרטיות בהשגחה ולא במקרה וביחוד כאשר הזהרתי זה כמה פעמים על פירוד לבבות ושנאת ישראל בעו"ה ואם ישראל באגודה אחת בלב תמים אין אומה ולשון שולטת בהן ואפילו אותו רשע הרגיש בזה ובלשונו אמר למלך (אסתר ג ח) ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים הן בפירוד בלי חיבור ואגודה וגם אסתר המלכה הרגישה בזה ואמרה (שם ד טז) לך כנוס את כל היהודים שיהיו באגודה אחת ואז יהיה קשר רשעים מנותק וכן האמת כי הכל בלב תמים עבירה גוררת עבירה כי הכל נעשה טבע אם ידבר אדם עם חבירו דברי שלום אחוה וריעות ובקרבו ישים אורבו א"כ הרי הוא מורגל להיות פיו ולבו בלתי שוים אף גם בבואו לבית הכנסת להתפלל או לתורה כבר הורגל שיהיה פיו חלוק מלבו הרי דבר שפתים בלי לב כלל ולעומת זה המרגיל עצמו מבלי לדבר דבר אשר אין לבו עמו גם בתפלה ודברי חפץ יהיו פיו כלבו ובפרטות ראוי לאדם לבל יחשוד בכשרים אמרינן (ב"ר פנ"ח ג) מפני מה זכתה אסתר למלכות תבא בת בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינות ויש להבין מה ענין שרה לזה וביותר תמוה וכי זכות היא לאסתר שהגיעה למלכות ונלקחה מחיק מרדכי הצדיק ונביא לה' ונבעלה לנכרי ערל וטמא בגוים צר לישראל ח"ו לומר על אותה צדקת זכות שנבעלה לנכרי אך ענין השאלה לא היתה על תחילת לקיחה כי זה מבואר שהיה בשביל הצלת ישראל ומגלגלין זכות ע"י זכאי אבל השאלה שכבר בטלו דת המן למה זה היה כי אחשורוש שמע לקולה בכל אשר צותה ובקשה ממנו אסתר אין דבר נאצל ממנה ואין זה מדרכי מלכות במדינות ההם כי אין עסק להאשה כלל בעניני מלכות וטיב מדינות ולא ישמע כלל המלך בקולה בדבר הזה רק אין לה אלא לקשט עצמה וכדומה מענייני נשים העומדים לחשק המלך אבל לא זולת ובמה זכתה אסתר שמלכה כי באמת היא היתה מלך כי אחשורוש מסר הכל ממש בידה באומרם (מגילה ד) בכתיבת המגילה שחששו הז"ל לקנאה בין האומות והיא השיבה כבר כתבתי על דת מלכי פרס ומדי הרי שידה היתה שלוחה בכל ענייני מלכות מבלי נעדר דבר והתשובה כי הקב"ה עשה זאת להיות כי אנחנו יודעים כי אסתר כשרה וצדקת כי לא נבעלה למלך רק באונס וסוף שהיה ברצון היה ע"פ הוראת מרדכי וב"ד אך אז המוני עם דברו סרה על אסתר כי לא האמינו לומר שהכל באונס רק אמרו חשק המלכות והמלך בערה בקרבה ונבעלת ברצון והנבעלת לנכרי ברצון קשה לפרוש והכל ברצונה וקשורה בו ככלב ח"ו ולסתום פי דוברי נבלה עשה השם שמסר לה המלך ממש כל ממשלו בידה וזה לאות כי לא חטאה בעבירה כדאמרינן (ויק"ר כג כט) ביוסף הצדיק פה שלא נשק לעבירה על פיו ישק כל עמי ידים שלא שמשו בעבירה וכו' וזהו הכל בשביל שלא חטא כידוע ומזה נלמד ההיפוך כי פה נושק לעבירה לא יזכה להיות על פיו ישק כל העמים ולכך בראות כל העמים כי זכתה אשר על פיה ישק כל העמים ומזה ראיה ברורה שלא חטאה ולכך זכתה למלכות וכן הדבר בשרה כי לכך היתה כל כך זמן ארוך בכחה ותוארה כמ"ש רש"י ומדרש הוא כי ליצני דור ואומות העולם אמרו כי זנתה שרה עם פרעה ואבימלך להיותה נסתרת אתם וידוע כי בעון זנות היא מתנוונת והולכת ושנות רשעים תקצרנה לצבות בטן וכו' ולכך האריכה ימים בתואר וקומה לדעת צדקה והישר מפעלה ולהיות כי גם זה קרה לאסתר כמ"ש ולכך אמר תבוא בת בתה של שרה וכו' כי מקרה אחד לשניהם והבן ומזה נלמד לבל נחשוד לשום אדם היותו בחזקת כשרות בשום דבר רק חובה עלינו ללמד עליו זכות בכל יכולתינו הן על חברינו תלמידנו רבותינו אבותינו ולשמוע בקול היועץ טרם דן חבירו ראו אחשורוש היה בכעס על ושתי כנודע ובכל זאת אמר (מגילה יב ע"ב) לבני יששכר יודעי בינה לעתים שיודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים כדת מה לעשות בושתי אף כי הוא מלך ואין מוחה ובפרט דבר הנוגע לעצמו ואשתו כגופו (ברכות כד כתובות סו מנחות צג ע"ב בכורות לה ע"ב) וכן יעשה כל אדם אם חבירו גמלו רעה ביזהו והכהו לא יעשה דין לנפשו כי אם ישאל לחכמי דור מה משפט איש הלזה ויחתור בעצמו בכל יכולתו למצוא לו זכות ופדיון נפשו כי יש להבין מה ענין קביעות חדשים ועיבור שנים למיתת ושתי ונראה כי בלא"ה יש להבין בשני סעודות שעשה אחשורוש אחת מתחלת ק"פ יום ובמלאותם חזר ועשה שבעה ימים ואז ביום השביעי הוטב לבו ולמה לא עשה כן בכל ק"פ ימים וגם יש להבין בתחלה באמרו (אסתר א א) ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש וכו' בימים ההם כשבת המלך אחשורוש וגם כל הפסוק מיותר הוי ליה להתחיל בשנת שלש למלך אחשורוש המולך על קכ"ז מדינות עשה משתה וכהנה מצינו בספרי מלכים אחרים אמת כי במדרש אמר ויהי בימי אחשורוש וכו' דא עקתא פירוש צרה המולך מהודו וכו' דא רווחא פי' רוח והצלה וצריך פירוש אמנם כבר נודע מה שאמרנו בפירוש הפסוק (איכה ה ח) עבדים משלו בנו פורק אין מידם והוא כי אמרינן (סנהדרין קד ע"ב גיטין נו ע"ב) כל המיצר לישראל נעשה ראש ופירוש במדרש הנעלם הקב"ה לוחם בו בשביל ישראל ואין כבוד של הקב"ה ללחום עם מלך שפל ולכך מגביה ועולה כמו שהיה בפרעה וסנחריב וכו' ונראה דזה פירוש הפסוק (עובדיה א ה) אם בין כוכבים שים קנך משם אורידך והיינו כי הגובה שלך היה כדי להורידך משם כי אין כבודי ללחום רק עם מלך גדול גבוה ולפ"ז כי אמרינן כל המיצר לישראל נעשה ראש כשרצון של הקב"ה ללחום עמו אבל כשאין קב"ה רוצה לפדות בניו אזי אין מגביהו וזהו עבדים משלו בנו וקשה הא סופם להיות חורים וסגנים כי המיצר לישראל נעשה ראש וע"ז אמר הפסוק פורק אין מידם וא"כ אין הקב"ה מגביהם והרי הן עבדים לעולם ומ"מ מושל בנו וזהו ענין כי אחשורוש לא היה ראוי למלוכה כמבואר בגמרא (מגילה יא) רק להיותו צורר לישראל נעשה ראש לכל המלכות אך זה מורה כי יהיה בזמנו פורק ופדות לעמו כי לולי כן אין הקב"ה מגביהו וזהו ויהי בימי אחשורוש כי הדיוט היה אינו ראוי למלוכה רק היה צורר ובכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא וי (מגילה י ע"ב) כי צער היה לישראל בימיו לכך המולך מהודו ועד כוש כי המיצר לישראל וכו' וזהו אומרם (דף יא) הוא אחשרורוש המולך כי חז"ל דרשו (ילק"ש ח"ב רמז ת"ח רמ"ה) מלת אחשורוש שנעשו ישראל רשים בימיו וא"כ הוא שם זה שהרע לישראל גרם שמלך וכו' אך זה הוא לאות כי יהיה בימיו פורקנא על זה אמר במדרש דא רווחא והצלה אמנם לדרכינו נראה כי אמרו בגמרא (דף טו ע"ב) עד חצי המלכות ולא דבר החוצץ בין המלכות זה בנין בית המקדש ויש להבין מה ענין חוצץ למלכות ולולי דברי הגמרא נוכל לפתור כמ"ש בפרקי דר"א (ע"ש בפ' יא) כי רנ"ד מלכיות יש בעולם ובכולן מלך אחשורוש וכאשר ביטל בנין בית המקדש ענשו השם שחצי המלכות מרד בו ולא מלך רק על קכ"ז וא"כ בית המקדש הפסיד לו חצי המלכות וזהו מאמרו עד חצי המלכות היינו בית המקדש שגורם הפסד חצי המלכות ותעש אמנם חז"ל אמרו דבר החוצץ למלכות והוא כי כבר נודע יעודי נביאים ויעוד דוד שנבאו על תיקון ובנין הבית האחרון שיהיו כולם עבדים למלך המשיח (ישעיה מ"ט כ"ג) והיו מלכים אומניך וכו' (תהלים ע"ד ח') וירד מים עד ים ומלכי שבא כולם מנחה יקריבו וכהנה מיעודים ובאמת כונתם היתה על בנין בית המקדש העתיד יה"ר שיהיה בקרוב אבל דברי הנביאים סתומים וחשבו ישראל וכל האומות כי הם יעודים על בנין בית המקדש שני כי כאשר תהיה פקידה בבית שני אז יהיה חל הכל כל היעודים ובגלות שבעים שנה כבר תם עונך בת ציון ולא יוסיף להגלותך עוד וכהנה מיעודים ולא ידעו כי היתה בימי עזרא פקידה בעלמא והקב"ה גילה זה לדניאל במראה כי שבועיים שבעים נחתך כו' (דניאל ט' כ"ד) אבל טרם זה המון הגולה לא ידעו זאת ואפשר אילו היו ישראל כשרים ביותר היתה באמת בימי עזרא גאולה נכונה כאומרם (ברכות ר סנהדרין צה ע"ב סוטה לו) ראוין היו בימי עזרא לעשות נס וכו' ולכך דברי הנביאים סתומים ולזאת כי הדבר פומבי כי מקץ שבעים תהיה הגאולה לישראל וימלכו בכל העולם והכל עבדים לישראל אם כן אין המלוכה נחשבת לאחשורוש לכלום כי בין לילה היה ובין לילה אבד מחר תהיה הגאולה ויהיה עבד לישראל עם בזוי ושסוי ויותר קלון מהיותו מלך ויהיה אחר כך בשפלות אומן היהודים מאילו היה הדיוט ולכך המלוכה נבזית בעיניו לא נחשבת לכלום אך אחר הגיעה שנת שלש למלכו ולפי דעתו קרב הזמן ולא בא אז גאות לבש וחגר עוז במלוכה כי כעת מלוכה נכונה בידו ולכך קרא לבית המקדש חוצץ כי חשב בבנין הבית יתקיים יעוד הנביאים ויהיה עבד לישראל ולא מלך ולכך נאמר ויהי בימי אחשורוש ולא נאמר מלך כי חשב עצמו להדיוט ואין מלכותו נחשבת לו אף כי הוא אחשורוש המלך מהודו וכו' בכל זאת לא כינה עצמו מלך ולא ישב על כסאו כי חשב יבא יומו וישבע קלון אמנם בימים ההם בשנה שלישית שראה לדעתו כי שקר נחלו ח"ו לישראל אז ישב על כסאו וכינה עצמו למלך ומאז החל המשתה והנה היה כאן ספק לאחשורוש מאין ימנה אלו שבעים שנה בנין בית המקדש לשל מלכי יהודה שהיה מנין שלהם מניסן או מנין מלכי אומות העולם כי בחורבן פסקה מלכות ישראל והבית נחרב ט' באב ותיכף בהגיע תשרי התחילה שנה ראשונה ולכך בשנת שלש שהוא תשרי דבהגיע תשרי התחיל שנה שלישית תיכף עשה משתה אמנם בכל זאת לא הטיב לבו כי אולי מניסן מנינן אבל במלאות ק"פ ימים שעברו ימי חורף והגיע ניסן והרי עדיין אין קול ישועה אז עשה משתה ואז הטיב לבו ואז קרא לישראל והראם כלי בית המקדש בחשבו כי אפסה תקוה ולכך קרא אז ביום הז' לושתי לבוא ערומה כי כבר נודע מה שכתבו המפרשים וביחוד איש אלהי מו"ה שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי כי דעתו היתה כמ"ש במדרש (אס"ר ג) שתבא ערומה והוא ישגלנה לעין כל והוא לרוב גבהותו במלכות חשב כל אנשים למה אצלו וכמו שלא ימנע לבעול בפני אווזים ותרגולים ושאר חיתו ארץ כן נחשבו בעיניו שאר אנשים ובזה ביקש להראות עוצם גובה לב מלכותו ולכך כל זמן שהיה ספק אצלו אולי ימלוך מלך בישראל אז יהיה לבוז לא ביקש לעשות כן ובמלאות הימים הגיעו ימים שיש בהם חפץ וסר ספק מלבו אז גבה רוחו וחשב עדיין אולי מ"מ יש מקום לתשועת ישראל אולי היתה השנה מעוברת וא"כ עדיין לא מלאו ע' שנים אם נחשב מניסן למלכי ישראל כי עדיין הוא אדר שני ולא ניסן ואם כן יפה עשתה ושתי שלא באה כי אין להתגאות עוד במלוכה לכך שאל ליודעי עתים היודעים לעבר השנה ולקבוע חדשים הם ידעו הקביעות וחשבון השנים אם היתה השנה מעוברת או לאו ואחר כך יפסוק הדין על ושתי וא"ש:

ובזה תבין מ"ש חז"ל בושתי (מגילה יב ע"ב) ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים כדת מה לעשות במלכה ושתי והדבר תמוה בעצמותו מה ענין חושבי קביעת ירחים לדעת דבר חוק ומשפט האשה המסרבת לקיים צווי המלך וכי זה מיטיב לימודם וחכמתם וכבר דרשתי בזה כה וכה אבל כעת יובן הדבר כך כי בתחלת שלש למלכותו עשה משתה ומלכי אומות העולם מתשרי מנינן וא"כ החל המשתה בתשרי ובמנות הלוי שחיבר ר' שלמה אלקבץ הביא מדרש ימים רבים ימים שנים רבים שלשה כי חמשה ימים היתה תחלת הסעודה קודם ק"פ ימים הנאמר בפסוק וא"כ מתחילת תשרי קפ"ה וששה חדשים ג' מלאים וג' חסרים כדרך הקביעות נשלמו לפ"ז הקפ"ה ימים בח' ניסן ואח"כ עשה סעודה שבעת ימים להעם הנמצאים בשושן א"כ יום השביעי היה ט"ו בניסן שאמר להביא ושתי לפניו מקושטת בכתר מלכות וערומה להראות יפיה והנה ידוע דושתי בת בלשאצר היתה והוא נהרג בט"ו בניסן כנודע בפיוט ליל פסח א"כ אין אשמה ופשע גדול על ושתי שסירבה לבא כי יום ההוא הוא לה לאבילות גדולה מיתת אביה המלך הגדול ונימוסם היה להתאבל ולהקריב קרבן לעבודת כו"ם כמבואר בגמרא ובספר זכרונות הנ"ל אמנם זהו אם לא היתה אז שנה מעוברת אבל לפי מ"ש בספר הנ"ל כי אותה שנה היתה מעוברת א"כ כלו ימים הנ"ל בט"ו לאדר השני ולא לניסן וא"כ אין התנצלות לושתי כלל וזהו מאמר אחשורוש כי ביקש לידע אם יש למלכה ושתי התנצלות או לא ולכך ראשון שאל ליודעי העתים הקובעים חדשים ועיבורים אם הוא אדר שני או ניסן וזהו להיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים וגם אם היה הקביעות כך כמ"ש שהיו ג' חסרים וג' מלאים כל אחד היה אחד יותר חסר או מלא ולא איקלע יום ההוא לט"ו ניסן אין לה התנצלות וחייבת מיתה ולכך שאל והבן וא"כ אף עלינו להתאונן במאד על מיתת משה אדון הנביאים יקר היצורים אשר לא קם כמוהו ובמותו היתה צרה לישראל ומכ"ש שכל הגלות הכל בסיבת מיתתו כאשר האריך בזה זקיני הגאון בעל מגלה עמוקות ז"ל בספרו למאוד ואמרו (מגילה יג ע"ב) שהמן שמח שנפל הגורל בירח שמת בו משה והוא לא ידע שבז' באדר מת ובז' באדר נולד משה והדבר תמוה מה בכך שנולד סוף כל סוף מת ואיתרע מזלא וכבר דרשתי בו בפירושים שונים מתוקים אבל מה שצריך לענינינו כן הוא מ"ש (שבת ל) במה שביקש דוד מה' להודיע לו יום שימות בו מה ביקש בזה מה איכפת ליה אם יודע באיזה יום מהשבוע שימות או לא אבל הענין דכמה פעמים מצינו כי המיתה דבר רע ובמדרש (ב"ר ט' ה) דרשינן והנה טוב מאד זה המות וחילקו המפרשים כי המת בצדקתו מתוך תשובה שלימה הוא טוב מאד שעולה בצרור החיים ונועם עליון מחזה שדי יחזה אשר לא יראהו אדם וחי ולא מעותד לדאגה בכל יום אולי יחטא ואשם אבל המת ח"ו בלי תשובה שלימה המיתה רעה בתכלית כי ווי להאי כיסופא בעלמא דאתי ואפשר אם היה חי היה מרבה בתשובה או היה מוסיף לסגל מצוות ומעשים טובים ויפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא ודרשינן במדרש רבה פרשת במדבר (א' א) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה צדקות שהקב"ה עושה מפרסם הזמן כדכתיב במנין ישראל שהיה חסד בא' לחדש השני בשנה שניה וכו' אבל פורענות שהקב"ה עושה מכסה כתהום כמו שהיה בחורבן בית המקדש בעו"ה שהיה קלקול חשבונות ולא נאמר על נכון יום שהיתה בו הפורעניות המרה הזו בעו"ה ולכך דוד שהיה מסופק אם חטא בת שבע ואוריה נמחל לו לגמרי בלי שיור רושם ורבב או לא כמבואר בגמרא (שבת ל) שביקש מה' ליתן לו אות ולכך לבוא אל בירור כי לא האמין בנפשו כדכתיב (תהלים כז יג) לולי האמנתי וכו' ולכך שאל להודיע לו יום שימות בו כי אם יאמר לו הקב"ה ש"מ דעונו סר וחטאתו תכופר כי זולת זה מיתה לרעה ולא היה הקב"ה אומר היום ומשפטיך תהום רבה כנ"ל אלא ודאי שנמחל והיא טובה ולכך יכול לומר כנ"ל והקב"ה אמר לו ובזאת הבחין כי נמחל וכן הדבר אם מיתתו לרוע א"כ שפיר יום ההוא איתרע מזלא למאד אבל אם מיתתו לטובה אין זה איתרע מזלא כלל וביום שמת רשב"י קראו בזוהר הילולא דרשב"י וכבר הקשו כי מבואר במדרש ילקוט (ילק"ר בשלח) כי עמלק בלוחמו עם משה היה מכשף ולקח כל אנשי מלחמתו שילחמו בו ביום שנולדו ולא מהר ימותו בו ביום ולכך התחכם יהושע ואמר למחר הנני לוחם שיעבור יום הולדם והקשו הא אדרבה אמרו (קידושין לח) את מספר ימיך אמלא מלמד שממלא הקב"ה שנותיהם של צדיקים מיום ליום מיום הלידה ליום המיתה אבל זה הענין הוא כנ"ל כי ודאי יום זה הוא שמזלו במערכה טובה ואין דרך הקב"ה לשנות המזל ולכך במיתת רשעים וכדומה שהמיתה היא לרוע אין ביום הלידה שיתרע מזלו כי מזלו במערכה טובה אבל צדיקים השלמים שמיתתם לטובה ולקנין שלימות אדרבה יקרה ביום שמזלם לטוב כי טבא הוא ולכך ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום בכוונה מהבורא לפרסם טוב ענינם ושלימות כשרון מעשיהם וכי המלך מלכי המלכים הקב"ה חפץ ביקרם והראיה כי מתו ביום הולדם וזהו לאות אמת כי לא איתרע מזלם ונגד זקיניו כבוד והמן ימח שמו טעה וחשב כי משה שמת בחטא והיתה מיתתו לרוע וא"כ איתרע מזלו ולכך שמח שהגיע הפור בירח הלזה אבל טעה כי ביום שנולד משה בו ביום מת ואילו איתרע מזלא לא היה קורה ביום הלידה ועל כרחך דהיה לטובתו ותוחלתו נכזבה כן יאבדו כל הבוגדים בה' אשר שקר נחלו ואם אמת כי היתה מיתתו של רבינו משה לטובתו והלך למנוחה אותנו עזב לאנחה ואין די במה שנתאבל ונבכה עליו רק לראות לתפוש קצת ממדותיו השלימות ולילך בדרכיו הישרות יהיו לנו למורשה ולתועלת וראשון נאמר שבעו"ה פורצים העם בשמירת שבת אשר בכל שבת אומרים ישמח משה וכו' והוא שמחתו והיא מתנה גנוזה לעם ישראל אשר נאמר ולא נתתיה לגויי ארצות כי כל עמים קובעים איד בכל ימי שבוע ויודעים כי שבת קודש היא מה' ובו שבת צור עולמים ומ"מ מתחכמים לעשות איד כמו ישמעאלים ביום ו' אפס כי לא יהיה ביום שבת ונגד השכל הוא למאוד כיון שאתם קובעים יום מה נפקא מינה לכם אם תקבעו יום אשר קידשו ה' וברכו מכל הימים ואתם מודים בו ואין זה כי מסך ה' בקרבם דבר זה כדי שלא יהיה להם חלק בשבת קדש וזוהיא מתנה טובה שנתן ה' לנו וכן בעולם הבא פושעי ישראל שובתים בגיהנום ביום שבת אבל לא עכו"ם וזהו אשר מתפללים וגם במנוחתו לא ישכנו וכו' ואי הכונה בזה העולם פשיטא אינם רוצים לנוח אבל הכוונה על עולם הבא שפושעי ישראל ישכנו במנוחה מדינם ולא העכו"ם כי אישם לא תכבה אפילו בשבת דהיינו אש של גיהנום נכבית אבל נדונים בדינים אחרים בגיהנום של שלג וכדומה ולכן מאד עלינו להזהר בשבת לקיים דברי תורה ודברי סופרים ובעו"ה רוב בעלי בתים אשר אינם בקיאים בהלכות שבת ואפילו לומדים לומדים דברים אחרים קדשים והלכתא למשיחא וכהנה והלכות שבת אינן שגורות כל כך וכמה אנשים אשר עוברים על כמה איסורים מלאכות דאורייתא לחוסר ידיעתם ומכ"ש עניני מוקצה ואי אפשר לפורטם כי כבר מלתי אמורה כמה פעמים בדרשות הקודמות ויום הזה אשר פארנו חבוש לראשנו יש לנו לגדור לשמח משה במתנת חלקו לקבל כל אחד על עצמו ללמוד הלכות שבת אצל לומדים ולעמוד על השמירה באזהרה יתירה והנה בזמן אחשורוש ג"כ אפילו בעת קלקולם נזהרו בשמירת שבת למאוד וזהו מאמר הפסוק (אסתר ד טז) צומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ושאל במדרש שוחר טוב (מזמור ב"ב) אם יצומו מהו אל תאכלו ואל תשתו וכי אפשר לצום ולאכול ולשתות אלא אל תאכלו ואל תשתו כנגד ימים שאכלתם בסעודת אחשורוש והדבר תמוה עדיין איך הקושיא מיושבת וכי אפשר וכו' יהיה הטעם מאיזה סיבה שיהיה אבל יובן כי בספר מנות הלוי הנ"ל הביא בשם רוקח כי ביום השביעי שנהרגה ושתי בו ביום לא הלכו ישראל לאכול כי היה ביום שבת והיה בגינה פן יתלשו עשבים המחוברים בקרקע וא"כ לא אכלו רק ששה ימים ומזה הטעם תבין למה גזרה אסתר על ג' ימים ולמה דוקא במכוון הזה אבל הם לא אכלו בסעודה רק ביום ולא בלילה כי לא עשה סעודה רק ביום ואכלו ששה סעודות בששה עונות ולכך גזרה שלשה ימים ושלשה לילות שהם גם כן ששה עונות וששה סעודות זה למול זה והנה כי תענית גמורה אסורה בתשמיש והוא בכלל עינוי התענית ובכלל צום יחשב כנודע בגמרא דתענית (דף י"ב ע"ב) אבל צריך טעם למה זה כי זה לא היה ח"ו באיסור בסעודת אחשורוש אבל כבר נודע כי אסתר הלכה לאחשורוש ברצון וזהו צעקתה עד עכשיו באונס ואין לה איסור אשת איש ועכשיו ברצון שנבעלת לנכרי באיסור א"א וזהו שלבה דוה עליה ולכך ביקשה שתמורת זה שהיא נהנית מעבירה כדאמרינן (נזיר כג ע"ב) גבי יעל אף שעשתה לשם שמים והא מתהנית מעבירה וכן אסתר שלא ימלט שתהנה מעבירה ולכך למול זה ביקשה שישראל ינזרו מנשותיהם ויקדשו צום כראוי בפרישות דרך ארץ לכפר על שהיא נבעלת בעילות איסור וזהו שאמרה צומו עלי כי הצום בפרישות דרך ארץ יהיה עלי בשביל שאני אבעל באיסור אבל בשבילכם אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וכו' שיכפר על מה שאכלתם ולכך נאמר עלי באמצע ולא לבסוף צומו ואל תאכלו וגו' עלי אלא המניעה וסיגוף מאכילה ושתיה הוא בעבורכם אבל הצום בעינוי דרך ארץ הוא עלי ולכך נאמר צום ונאמר אל תאכלו וכו' וא"ש והבן והנה כבר כתבתי כי משתה יום שביעי כלה בט"ו אדר שני כי היתה מעוברת ואז אף שהזמין לכל העם הנמצאים בשושן והעיקר ישראל לא הלכו ביום שביעי לשמירת קדושת שבת ולכך ביקשה אסתר מאחשורוש שינתן יום ט"ו לבני שושן להנקם משונאיהם ולא היה כן בכל מדינות כי בני שושן זכותם בט"ו באדר שמורה לנצח כי שמרו יום שבת מחללו והיה יום זה להם למגן לגבור על אויבם ולכן ראוי מאוד לדייק שמירה ואזהרה בשבת כי שכרה הרבה מאוד לדורי דורות ולעומת זה המחללים ח"ו ולא שבת בלבד אלא כל שיש בו שביתה הכל נכלל בכללה של שבת הכל קרוי שבתון כנודע וכן נזהרו מרדכי עם אסתר אפילו בעת צרתם ולכך אמרו (ילקו"ש אסתר ו׳:ט׳) כאשר בא המן למרדכי לרכוב על סוס וצותה אסתר שכל הספרים יטמינו עצמן עד שהמן בעצמו הוצרך לספר למרדכי ומה ראתה על ככה אבל הענין כי כבר כתב בעל מנות הלוי כי נראה כי היו שם בשושן הספרים ישראלים כי הגוים לא היתה אסתר עושה להסתירם לבל ירגישו כי היא בעצה עמוקה עם מרדכי וכבר כתב היפה עינים הא בגולה עשו שני ימים טובים של גלויות וא"כ היה ט"ז בניסן שהיה עובדא דמרדכי ביום טוב שני של פסח וא"כ איך יסתפר שהוא מלאכה דאורייתא ובשביל רחיצה י"ל שהוא שבות ואפשר לא גזרו מקדם בימי מרדכי אבל לספר השערות מלאכה דאורייתא וכבר נודע מ"ש האחרונים (עיין ט"ז יו"ד סימן קצ"ח) כי מותר ליהודים להניח לחתוך הצפרנים ע"י נכרי בשבת כי מסייע אין בו ממש וכיון שהוא אינו עושה דבר מותר רק שמניח לעשותו בגופו ולכך אסתר לא רצתה שיעברו היהודים יום טוב שני ואם ימאנו לספר לו למרדכי ילשין המן למלך הוא הדבר אשר דברתי ודתי המלך אינם עושים לספר לאיש אשר המלך חפץ ביקרו ולכך צותה להטמין כולם שלא ימצאם המן ובעל כרחו יצטרך הוא לספר והיה מרדכי יוצא ולא נעשה איסור על ידי ישראל ח"ו ומזה תבין טעם למה במשתה שעשתה אסתר הזמינה להמן כפעם בפעם וכבר אמרו חז"ל בו דברים רבים כאשר נבאר אי"ה אבל הענין יובן בשנחקור טעם למה אחר דברים האלה גדל המלך את המן מה ראה על ככה לגדל איש מארץ גר ותושב עמו ואיך לא יקנאו בו שרי פרס ומדי היושבים ראשונה במלכות שיראו הגר שבם יעלה מעלה מעלה אבל הענין מ"ש בקרא (איכה ה ח) עבדים משלו בנו פורק אין מידם כי מ"ש (משלי י"ד לד) חסד לאומים חטאת צדקות ומעשים טובים שעושים אומות העולם בגלות הם חטאת לישראל לעכב הגלות כי בעו"ה כמה מצוות טבעיות שהשכל מחייב ששומרים הנכרים יותר מישראל ובישראלים בעו"ה אין שומרים כ"כ כמו כבוד אב וגזל ואונאה וכהנה דברים רבים ובאמת אילו אין לומדים מנכרים כלל שום דבר החרשתי כי היה להם תירוץ כי מה לנו עם הנכרים אבל בעו"ה מדות רעות לומדים מהם במלבושים מקצצים פיאות ומגלחים זקנם וכהנה יותר חוקות הנכרים אין דבר נשגב במדה רעה שלא ילמדו מהם כדכתיב (תהלים ק"ו לה) ויתערבו בגוים וכו' אבל מדות טובות אינם לומדים מהם וזה החלי המר הגורם לאריכות הגלות בעו"ה ולכך המן כאשר ביקש לומר לאחשורוש כי אין תקנה להכניע לישראל כי אם להשמידם ח"ו כי בלא"ה קרובה ישועתם לבוא וימלכו בראש כל עמים אמר ודתיהם שונות מכל העם בשלמא אילו למדו ממעשיהם היה לומר שיאריך זמן פקודתם וישתקעו בגולה אבל אחר שדתיהם שונות מכל עם אם כן אם לא מהר תשמידם תהיה ישועתם קרובה לבוא ובעו"ה בגולה אנו לומדים מעשיהם הרעים אבל הטובים לא ולכך ארכה גלותינו וזהו העיקר תרופה לנו כי העכו"ם אין מקבלים שכר על מעשיהם הטובים כלל כדאמרינן (ע"ז ב ע"ב) ראה ויתר גוים שהתיר להם שבע מצות שאם מקיימין אותם שאין להם שכר כלל וזוהיא הטובה לקרב הגאולה כי אין להם שכר בעולם אבל אילו אף שכר מקבלים על שמירת המצות תארך הגלות למאוד ח"ו והנה כי עבדים הם מחויבים במצוות ויש להם שכר בעמלם כדאמרינן בגמרא דב"ב (דף ד) דלכך השיאו בבא בן בוטא עצה להורדוס דעבד חייב במצות ע"ש ואם כן קשה למאוד אם הם מושלים על ישראל כי תרופתם קשה כי יש להם שכר במצוות ומעשים טובים וזהו שצווח הקרא (איכה ה' ח) עבדים משלו בנו פורק אין מידם כי אם הם מושלים קשה לגאול מידם כי תמיד מה שמקיימים מז' מצות יש להם שכר כי אין הקב"ה מקפח שכר שום אדם ולכך אין לנו ישועה כל כך וזוהיא כוונת אחשורוש כי כל כונתו היתה מבלי שתהיה לישראל פקודה וישועה כאשר עשה סעודה במשלם החשבון של ע' שנה לפי טעות חשבונו ולכך מה עשה נתחכם להגביה להמן ויעשהו מלך על כל מדינתו וימשול בכל ישראל הנפוצים בכל מדינת ממשלתו והוא היה רק מלך מלכים אבל המן היה מושל ומולך ולכך צוה לכרוע ולהשתחות לפניו כתואר מלך וידוע דהמן היה עבד למרדכי והיה עבד גמור ועיין בילקוט וביותר בספר מנות הלוי העתיק שטר מכירה אות באות איך שמכר עצמו לעבד גמור ומוחלט למרדכי והתחייב הוא ובניו לעבוד עבודת עבד וא"כ ברור דהטבילו ומלו מרדכי לשם עבדות דקיימ"ל בפרק החולץ (יבמות מח ע"ב) דאין מקיימין עבד שירצה שלא למול ואם התנה שלא למול לחד מ"ד אין מקיימין כלל ולחד מ"ד לא יותר מי"ב חודש ואיך היה מרדכי רשאי לקיימו ובפרט כי בשטר מכירה הנזכר בספר מנות הלוי לא נזכר שהתנה בו ואם כן ברור שלא היה מרדכי מקבלו אם לא שמלו וטבלו לשם עבדות ואם כן חייב במצות ויש שכר בעמלו ולכך גידל אחשורוש אותו שיהיה בכלל עבדים משלו בנו פורק אין מידם כי אין גאולה כ"כ קרובה במשול עבד וראו כמה עמקו מחשבותיו והנה נחלקו חכמים במסכת ביצה (דף כא ע"ב) אי מותר להזמין לנכרי ביום טוב שמא ירבה בשבילו או לא חיישינן דבשביל חתיכה אחת בשר מותר למלאות כל הקדירה כמבואר בפוסקים וע"ש ברש"י ותוספות אבל לעשות סעודה בשביל נכרי לבדו אסור דכתיב לכם ולא לנכרים ואם כן אסתר שלא אכלה ממשתה של אחשורוש כי היתה עדיין בתענית וגם אין מפאת נימוס כמ"ש הראב"ע ויתר מחברים והיה זה ביום ט"ו ניסן לפירש"י שנתלה המן ביום ט"ז ניסן ואם כן איך הזמינה והאכילה לנכרי ביום טוב אבל ידוע אף דלכם ולא לנכרי אבל לעבדים כנענים היה מותר לבשל ביום טוב דהם בכלל מצות ואם כי חטאו פרקו עול מ"מ הם בגדר עבדים וחייבים במצות כמ"ש בישראל מומר (סנהדרין מד) אע"פ שחטא ישראל הוא וכן בעבד ומותר לעשות מלאכה בעבורו ביום טוב ולכך אסתר שהזמינה לאחשורוש לבוא למשתה בט"ו בניסן כדי שלא יקרה איסור מה עשתה זימנה המן גם כן ולו מותר היותו עבד כמ"ש ולשמא ירבה לא חיישינן כמ"ש דנתבשלו יפה אם כן כדין עשתה ולא בא מכשול לחלל יום טוב ח"ו כי היא ונערותיה ומשרתיה הכל ישראלים ומקיימי דת יהודית כנודע ולמ"ד שנתלה המן כמ"ש במדרש ועיין יפ"ע ומנות הלוי ומהרש"א בי"ז בניסן ואם כן משתה ראשון שעשתה אסתר היה בט"ז שהוא יום טוב שני של פסח מדויק ביותר בקרא כי במשתה ראשון של אסתר נאמר אשר עשיתי לו ובמשתה שני נאמר אשר אעשה להם כי בראשונה היה ביום טוב והכל בשביל המן נעשה ולכך אמרה בלשון צח (מג"א ה' ד) יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו וחשבה על המן במה דסיימה ואם כי הוא אחשורוש הבין שכונתו אליו אבל במשתה שני שהיה בי"ז שהוא חול אמרה (שם פסוק ח') אעשה להם שמותר לשניהם ואף על פי כן צאו וראו כמה דקדקו במצות תורה וסופרים בתכלית צרתם ויגונם והיא שעמדה להם וה' לא סר מאתם כאומרם (ברכות כ) ראשונים שמסרו נפשם אתרחיש להו ניסא ובאמת חיוב גדול להשמר בשמירת החגים ומועדי ה' לבל יקרה בהם חילול ויותר יש לדקדק בימים טובים שהם ימי דין ובחינה ופקידה במעשי בני אדם וכל המועדים בהם אדם נידון וצריך זרוז ושמירה למאוד בשמירתן ושמחה של מצוה:

וזהו ענין שנשאר שם כנען להארץ הקדושה, אחר שהיתה של ישראל מצינו כמה פעמים שנקראת ארץ כנען. אלא הכוונה, כי כנען הוא עבד. גם כנען לשון הכנעה, וזהו קיום הארץ שנהיה עבדי ה'. וכשפרקנו עול ולא היינו עבדים לו, אזי (איכה ה, ח) עבדים משלו בנו, ועיקר מעלת וקיום הארץ הוא בהיותינו נכנעים ועבדים לו^הגה"העל דרך הסוד נוכל לומר כי נקראת ארץ כנען, אף לאחר שהיה של ישראל נשארה עדיין בכחו של כנען, אף בעת שישבו ישראל עליה, ולא יצאה מכחו של כנען עד עמוד בית שני לאחר כמה שנים. וזה סוד הדבר לפי מה שקבלנו בשם האר"י ז"ל, כי כורש מלך פרס אשר ציוה לבנות בית המקדש, ואז נתיישבה ארץ ישראל שנית, בכחו של פרס היה תקוע כנען, כי כן נתגלגל אחר כך בעבד כנעני. כי אמר הרב ז"ל שטבי עבד כנעני עבדו של רבן גמליאל היה הגלגול של כורש, וזה הסוד רמוז במשנה בברכות (פ"ב מ"ז) שאמר רבן גמליאל על טבי עבדו כשר היה אותיות כר"ש, והבן::