שמירת הלשון
ד. הִנֵּה יָדוּעַ מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי ב' ד'): "אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה כַכָּסֶף וְגוֹ', אָז תָּבִין יִרְאַת ה"'. וּבְעִנְיְנֵי הַכֶּסֶף יָדוּעַ, אִם מִזְדַּמֵּן לְאָדָם עֵסֶק, שֶׁיָּכוֹל לְהַרְוִיחַ חֲמִשָּׁה זְהוּבִים, וְעוֹד עֵסֶק שֶׁיָּכוֹל לְהַרְוִיחַ מִמֶּנּוּ כִּפְלֵי כִּפְלַיִם, בְּוַדַּאי יִתְחַזֵּק לִטֹּל הָעֵסֶק שֶׁיַּרְוִיחַ הַרְבֵּה. וְגַם בְּעִנְיָנֵנוּ, הֲלֹא יָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ דּוֹמֶה מוּעָטִין הָעוֹסְקְין בְּמִצְוָה לִמְרֻבִּין הָעוֹסְקין בְּמִצְוָה, וּכְמוֹ דִּכְתִיב (ויקרא כ"ו ח'): "וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ", וְכִדְפֵרוּשׁ רַשִּׁ"י שָׁם. וְעַל כֵּן בְּעִנְיָנֵנוּ, שֶׁיָּדוּעַ, שֶׁלְּבַד מִצְוַת תְּפִלָּה מְקַיְּמִים עוֹד כַּמָּה מִצְוֹת דְּאוֹרַיְתָא: א. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל הֲנָחַת תְּפִלִּין. ב. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל קרִיאַת שְׁמַע. ג. מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל זְכִירַת יְצִיאַת מִצְרַיִם. וְאִם כֵּן, כְּשֶׁבָּא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ לְהִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר, וּמְקַּיְּמִים כֻּלָּם כָּל אֵלּוּ הַמִּצְוֹת, נִתְעַלֶּה כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה מְאֹד, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּיחִידִי.
פלא יועץ
רבים - אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תו''כ ויקרא כו ח): אינו דומה רבים העושים את המצות למועטים העושים את המצות, כי היא תתעלה, אם מצד שהן אל כביר לא ימאס (איוב ח כ), ואף אם יש בהם חוטאים, ויש שעושים את המצוה שלא בדחילו ורחימו ושלא כתקונה, עולה היא למעלה לרצון ולנחת רוח לפני אבינו שבשמים, ואם מצד כי ברב עם הדרת מלך, וכמה מעלות טובות לתורה דרבים ותפלה ברבים וכל מצוה הנעשית ברבים. הנה כי כן ראוי לכל אדם להתחבר עם יראי השם וחושבי שמו ולקים מאמר דוד המלך עליו השלום שאמר (תהלים קיט סג) חבר אני לכל אשר יראוך, ובלבד שלא תצא תקלה באותה חבורה ולא יהא מצוה בעברה, כגון אם באים לידי מחלקת או דבורים אסורים וכדומה, אז בד קדש ילבש, אבל אם יוכל לזכות את הרבים שיעשו מצוה כתקונה, מה טוב ומה נעים: