שני לוחות הברית
ובאומרו נצר מטעי, ביאר הטעם שיתן הקיום והנצחיות אל הגוף ונפש יחד בעולם ההוא, אמר כי הטעם שיגזור בו קיום והנצחיות לפי שהוא נצר מהמטע העליון סוד האצילות בסוד (תהלים קד, טז) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע, והאדם נעשה בדמותו בצלמו וכמו שנתבאר בחלק הראשון מזה הספר, והנצר יפרה וירבה ויתקיים בשרשו וממנו ימשך ויאציל עליו הנצחיות:
שני לוחות הברית
כבר ידעת, כי במוצאי שבת מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים, מה שאין כן ביום הכפורים, כדפסקינן בפסחים פרק מקום שנהגו (נד, א). והטעם, לפי שהשבת הוא בכלל הבנין הנקרא עצים שנאמר (תהלים קד, טז) ישבעו עצי ה' וגומר. והעטרה נקראת אבן ישראל, וגם העליונים נקראים אבנים כי הם בנין, לפיכך מברכין במוצאי שבת על האור היוצא מן העצים או מן האבנים. אבל יום הכפורים הוא למעלה מן הבנין ואין מברכין עליו כי אם על אור ששבת, בית יעקב לכו ונלכה באור ה' (ישעיה ב, ה):