Musar על תהילים 31:23

אלו תקוני קצת העבירות ביותר חמורות בקיצור נמרץ, דשאר תקוני כל העבירות הלא הם כתובים בספרי המקובלים, ומיראת האריכות לא יכולתי לכתוב כולם פה. החוטא בזרע לבטלה עון גדול, הוא עון של דור המבול, תשובתו שמונים וארבע תעניות כמנין שנותיו של יעקב אבינו ע"ה שהיה בן פ״ד שנים ולא ראה קרי. וקודם התעניות יטבול ויאמר פסוק ויקרא אלהים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים בדמעה, ויכוין שהקב"ה יטהר נפשו על דרך וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. חטא במשכב זכור יטבול ויתענה רל״ג תעניות כמנין זכור, ובכל בקר וערב של תעניות יאמר פסוקים אלו: זָכוֹר תִּזְכּוֹר וְתָשׁוֹחַ עָלַי נַפְשִׁי (איכה ג, כ). ואומר: וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי נִגְרַזְתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ אָכֵן שָׁמַעְתָּ קוֹל תַּחֲנוּנַי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ (תהלים לא, כג). הבא על כותית או על בהמה חיה ועוף בין טמאים בין טהורים, פגמו גדול – יתענה רי"ו תעניות וסגופים וטבילות ומלקיות, כל מה שיוכל המרבה – הרי תשובה משובחת. הבא על הנדה יתענה נ"ט תעניות כמנין נדה, ועל כל אחד מאלו העבירות ילקה וילבש שק ויתפלש באפר ויעשה מספד מר יותר מאילו מת לו בנו יחידו בכורו מוטל לפניו. שהרי אין לאיש נכבד מנפשו, ועוד הרי המלאכים שהיו סביביו רחוקים ממנו ארבע אמות, יען כי מנודה לרב מנודה לתלמיד, וכולם מנדין לרשע הזה אשר פגם בספירותיו, ועצב את רוח קדשו ובכל יום מכריזין עליו בשמים. הנשבע לשוא ולשקר יתענה שלשים ושבעה תעניות כמנין הבל שיצא מפיו. המקלל את אביו ואמו או מבזה אותם בדברים או בלתי מכבד אותם, עון גדול הוא, יתענה ששים תעניות ושק ואפר יציע. אמרו הראשונים תשובה בראשי־תיבות ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כי ה'ספד. והתענית צריך צדקה, מה שהיה צריך לאכול ביום ההוא יתן לעניים. וכן אמר רבינו שלמה מלכו ז״ל תענית נוטריקון תת עני כארז"ל אגרא דתעניתא צדקה; המדבר בבית הכנסת יתענה ארבעים יום בין רצופים בין מופלגים כנגד התורה שניתנה למ' יום, וזלזל בה בדברו בבית־הכנסת דברים בטלים ולא חשש לספר תורה העומדת בבית־הכנסת. הגורם איבוד ממון כאילו המית אותו ואת אשתו ואת בניו, צריך לפרוע כל מה שהפסיד לו בגרמותו, ויעשה שורה של בני אדם לבקש ממנו מחילה וילקה ויתענה יותר משתי שנים ויתודה כל ימיו שנחשב כאלו הרג לו ולאשתו ולבניו.

והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה (דברים יא, כט). מדבר בתחתונים הרומז לעליונים לעומתם, והארץ היא כמשמעה לאחר מותו שעליה רומז התנא (אבות ו, ד) ועל הארץ תישן שיזדכך תמיד בה, ומשם לארץ חפץ ואז יבוא לרשת נחלת אביו הראשון קודם שחטא. והנה כמו שלמטה היום לעשותם ברכה וקללה הר גריזים והר עיבל, כן לעומתם למעלה יש שני הרים. ההר הטוב, מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו (תהלים כד, ג). והר שעיר הוא הרי נשף חושך וצלמות הנמשך מיצה"ר שנמשל לצדיקים כהר ולרשעים כשערה (סוכה נב, א), וזהו הר שעיר. והנה האדם היה נכרת מהר ה', לולי המליצים שנבראו מצד מעשים הטובים אשר הקב"ה שומע לקולם הקול קול יעקב והידים ידי עשו, כמ"ש מדרש שמואל ואין אתה בא לידי עבירה וק"ל. וזהו שנאמר (תהלים לא, כג) ואני אמרתי בחפזי נגרזתי. אכן שמעת קול תחנוני הוא הקול מהמליץ המתחנן, ואף שם יש כריתה והבדל בין צדיק לצדיק כל אחד מחיצה לעצמו, וזה נכוה מפני חופתו של זה כמו שאמרו רז"ל (ב"ר כא, ב). וזהו לגוזר ים סוף לגזרים, כל שבט ושבט לעצמו, והים סוף כמו הירדן דלקמן. על כן נקרא הר ה' הר גריזים (ונתת את הברכה מלאך המליץ), והר שעיר שהוא הרי נשף נקרא עיבל בהתחלף עי"ן באל"ף באח"הע, הוא לשון אבילות. וכתב בעי"ן להיות ג"כ מלשון (איכה ב, א) איכה יעיב שהוא החושך, ואז מרומז חושך וצלמות: