Musar על תהילים 55:23

אמר החכם: כל אדם צריך גדר וסעד וסמך, כדי שיתקיימו מעשיו הטובים. ומהו הגדר? זהו הביטחון, שבוטח תמיד באלהים יתברך, כמו שנאמר (תהלים נה כג): "השלך על יי יהבך, והוא יכלכלך".

חביבה תפלה שהב"ה שומע תפלתן של ישראל ומרחם עליהם. כדגרסי' במדרש תלים לדוד אליך ה' אקרא צורי אל תחרש ממני. זש"ה חלקי ה' אמרה נפשי, ישראל אומרים אין חלקנו אלא הב"ה, שנא' (איכה ג, כד) חלקי ה', והב"ה אומר אין חלקי אלא ישראל, שנא' (דברים לב, ט) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. לפיכך כשישראל מתפללין הב"ה עונה אותם מיד, שנא' (תהלים נה, כג) השלך על ה' יהבך וגו'. אמר דוד לפני הב"ה יום אירא אני אליך אבטח. בשר ודם יש לו אוהב הולך אצלו לפייסו, פעם אחת מקבלו, שנייה שלישית אינו נראה לו, רביעית אינו נפנה לו. והב"ה אינו כן, אלא כל זמן שישראל מטריחין עליו בתפלה בעת צרתם לבקש ממנו רחמים שומע תפלתן ומקבלה ומרחם עליהם, שנא' (תהלים פו, ז) ביום צרתי אקראך כי תענני, וכתי' (תהלים נ, טו) וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני.

הגר"א (בביאורו במשלי ג', ה') ביאר בזה את דברי הגמ' בראש השנה (כ"ו ב'), "לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נ"ה, כ"ג) 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך', אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא טונא (נושא משוי, רש"י), ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי". הגר"א ביאר שהחכמים הסתפקו במדת הבטחון אם הם מחוייבים להשתדל והבטחון בה' הוא שיצליחו בהשתדלותם או שיבטחו בה' לגמרי ואין להם להשתדל כלל, עד שפעם אחת רבה בר בר חנה היה נושא משוי וחשב שיצטרך לבקש מהטייעא שישא אותו בשבילו וגם יצטרך לשלם לו עבור טרחו, אבל הטייעא ביקש ממנו לישא בשבילו, ובזה נתגלה לו מן השמים שאם אתה בוטח בהקב"ה אין צריך להשתדל כלל.