Musar על תהילים 91:10

עַד דַהֲווּ אָזְלִין, חֲמוּ חַד חִוְיָא מְרַקֵּד קַמַּיְהוּ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: וַדַּאי דָּא נָחָשׁ אָזִיל לְאִתְרַחֲשָׁא לָן נִסִּין. רָהַט הַאי חִוְיָא קַמַּיְהוּ וְקָשַׁר אֶת עַצְמוֹ בְּחַד אֶפְעֶה. וְאֶפְעֶה הוּא בְּרִיָּה, אִם הִיא מִסְתַּכֶּלֶת בְּאַנְפּוֹי דְּבַר נָשׁ אוֹ בַּר נָשׁ מִסְתַּכֵּל בְּאַנְפּוֹי דְּאֶפְעֶה, מִיָּד הוּא מֵת מֵחֲמַת הָאֶרֶס, רַחֲמָנָא לִצְלַן. וְהַאי נָחָשׁ בַּהֲדֵי דְּקָשַׁר בֵּיהּ, הִתְחִילוּ לְהַכּוֹת זֶה אֶת זֶה עַד דְּמִיתוּ שְׁנֵיהֶם. כַּד מָטוּ תַּמָּן לְהַאי אֲתָר, חֲמוּ לוּן לְתַרְוֵיהוֹן שְׁכִיבִין בְּאוֹרְחָא וּמִיתָן. קָרָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הַאי פְּסוּקָא (תְּהִלִּים צא, י): "לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה, וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ". וְעַל דָּא בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא כָּל הַבְּרִיּוֹת וְכָל דָּבָר לִשְׁלִיחוּתֵיהּ דִּילֵיהּ, וְלֵית לָן לְאַנְהָגָא קְלָנָא בְּכָל מַאי דְּאִיהוּ עָבִיד, כִּי לִשְׁלִיחוּתוֹ הוּא בָּרָא יַתְהוֹן, וְעַל דָּא כְּתִיב (שָׁם קמה, ט): "טוֹב ה' לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו". עַד כָּאן לְשׁוֹן הַזֹּהַר.

אָמַר לֵיהּ: תְּלָת יוֹמִין הֲווּ דְּחַפּוֹי אִדְרָא דְּמִשְׁכָּבָךְ. וְתַקִּינוּ לָךְ פְּתִיחִין לְאַנְהָרָא לָךְ מֵאַרְבַּע סִטְרִין. וַחֲמִינָא דּוּכְתָּךְ וַחֲדִינָא וַאֲמֵינָא: זַכָּאָה חוּלְקָךְ וְגוֹ', וְהָא הַשְׁתָּא הֲוֵי זְמִינִין לְמֵיתִי לְגַבָּךְ תְּרֵיסַר צַדִּיקַיָּא חַבְרַיָּא וְעַד דַּהֲוֵינָא נָפְקָא, אִתְעַר קָלָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין. מָאן חַבְרַיָּא דְקַיְּמָא הָכָא לֵילֵךְ נֶגֶד נִשְׁמַת רַבִּי יִצְחָק לְלַוּוֹת נִשְׁמָתָךְ לְגַן עֵדֶן אִתְעַטְּרוּ (פֵּרוּשׁ: סְלִיקוּ) וְחָזְרוּ לְדוּכְתֵּיהוֹן, דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי שָׁאַל שְׁאִילְתָּא, וְאִתְיַהַב לֵיהּ, וְלָא דָּא בִּלְחוֹדוֹי גָּדוֹל כֹּחַ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֶלָּא אַף זוֹ, שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ שִׁבְעִין וְכוּ', דְּהָא שִׁבְעִין דּוּכְתָּא מִתְעַטְּרָא הָכֵי — דִּילֵיהּ, וְכָל דּוּכְתָּא וְדוּכְתָּא פָּתְחִין פִּתְחִין לְשִׁבְעִין עָלְמִין, וְכָל עָלְמָא וְעָלְמָא — לְשִׁבְעִין רָהִיטִין (פֵּרוּשׁ: מַלְאָכִים מְמֻנִּים עַל עוֹלָמוֹת שֶׁל מַלְאָכִים, וּלְפִי שֶׁהֵם רָצִים וְשָׁבִים בִּשְׁלִיחוּת שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל כֵּן נִקְרָאִים 'רָהִיטִין') וְכָל רְהִיטָא וּרְהִיטָא אִתְּפַּתַּח לְשִׁבְעִין כִּתְּרִין עִלָּאִין, וּמִתַּמָּן אִתְפַּתָּחָא אֹרַח לְעַתִּיק סְתִימָא דְּיוּכְלוּ לְמֶחְמֵיהּ בְּהַהוּא נְעִימוּתָא עִלָּאָה דְּנַהֲרָא וּמְהַנְיָא לְכֹלָּא, כַּמָּה דְּאַתְּ אָמַר (תְּהִלִּים כז, ד): "לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". מַהוּ "וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"? הַיְנוּ דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר יב, ז): "בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא".

ומדת הותרנות בבית צריכה רבה, והיא גזרת יהלום לענין השלום, ואבן טובה לענין האהבה. מה טוב הותרנות לכל אשר אתו, משים שלום בין אדם לחברו ובין איש לאשתו, ומבריח קטטה ואיבה, ועל כל פשעים תכסה אהבה (משלי י יב), וגם מתן אדם ירחיב לו (שם יח טז), ולא תאנה אליו רעה ונגע לא יקרב באהלו (תהלים צא י). ולפעמים שמדת הותרנות תחיה בעליה ותצילהו מצרה וצוקה, מה טוב חלקה, לא ידע אנוש ערכה. וכילי כליו רעים, רע לשמים ורע לבריות ורע לביתו ורע לעצמו, וירחיק ממנו אוהב ורע ולא ינוה בנוה שלו, כי מרבה מחלקת וקטטה, וגורם נפש כי תחטא, ויקחו ממונו שלא מדעתו, ולא תמוש רעה מביתו, ויהיה נמאס ונבזה, דל ורזה, וימסר נפשו למיתה, וירד מטה מטה: