מוסר על איכה ד:ח

ר' אבהו פתח דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. אימתי שבחו של מלך להזקק ללגיונותיו במדבר או ביישוב, הוי אומר ביישוב. במדבר כתי' (שמות טז, ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, וביישוב כתי' (איכה ד, ד) עוללים שאלו לחם. במדבר כתי' (תהלים עח, כ) הן הכה צור ויזובו מים. והכא כתי' (איכה ד, ד) דבק לשון יונק אל חכו בצמא. במדבר כתי' (תהלים קה, לט) פרש ענן למסך, והכא כתי' (איכה ד, ח) צפד עורם על עצמם, הה"ד דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. ד"א דרכך ומעלליך עשו אלה לך. זה עונו של זכריה, דכתי' (דברי הימים ב כד, כ) ורוח לבשה את זכריה בן יהוידע הכהן ויעל מעם לעם ויאמר למה אתם עוברים את מצות ה' ולא תצליחו כי עזבתם את ה'. מיד ויקשרו עליו וירגמהו אבן. ר' יודן שאל לר' אחא, היכן הרגו ישראל את זכריה, בעזרת ישראל או בעזרת נשים. אמ' לו, לא בעזרת ישראל, ולא בעזרת נשים, אלא בעזרת כהנים, ולא נהגו בדמו לא כדם הצבי ולא כדם האיל, דכתי' (ויקרא יז, יג) ושפך את דמו וכסהו בעפר, והיה על צחיח סלע. וכל זה למה, להעלות חמה ולנקום נקם, שבע עבירות עשו ישראל אותו היום, הרגו כהן ונביא ודיין, ושפכו דם נקי, וחללו את השם, וטמאו את העזרה, ויום שבת וכפור היה. וכיון שעלה נבוזראדן התחיל הדם מבצבץ. אמ' להם, מה טיבו של דם זה. אמרו, דם פרים אילים וכבשים שהיינו מקריבים. מיד איתו דמי זבחים ולא אידמי ליה, אמ' להו, אי אמריתו מוטב, ואי לא סריקנא לבשריכו במסרקא דפרזלא. אמרי ליה, מה נימא לך, נביאה הוה, דהוה מוכח לן במילי דשמיא, ולא קבילנא מיניה, וקיימי' עילויה וקטלינן ליה, והא כמה שני דלא ניח. אמ' להו, אנא מפייסנא ליה. אייתי סנהדרי גדולה וקטנה וקטל עילויה ולא נח, אייתי שמונים אלף פרחי כהונה וקטיל עילויה ולא נח, לקיים מה שנא' (הושע ד, ב) פרצו ודמים בדמים נגעו. ועדיין הדם תוסס. אמ' לו, זכריה זכריה, כל הטובים שבהם אבדתים, ניחא לך איכלנהו לכוליה. כי אמ' ליה הכי, נח. באותה שעה הרהר לעשות תשובה, ואמ' ומה הן על נפש אחת כך, על כלם על אחת כמה וכמה. הלך ונתגייר. מיד נתמלא הב"ה רחמים, ורמז לדם ונבלע במקומו. הה"ד דרכיך ומעלליך עשו אלה לך. וישראל אומרים לפני הב"ה, ראה ה' והביטה למי עוללת כה אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים, והוא משיב ואומר, אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא. לקיים מה שנא' (ירמיהו ד, יח) דרכך ומעלליך עשו אלה לך.

והנשים מצוות על תוכחת בניהם כמו האב, ויותר מהם, מטעם שהם פנויות ומצויות יותר בבית. ממה נפשך, אם האב תלמיד חכם, אז הוא טרוד מאוד בגירסא לא יוכל לעיין בכל עת ובכל שעה על מעשה הנער. ואם הוא טרוד במשא ומתן ובהליכת דרכים, אז על הרוב אין איש בביתו. ובמסכת ברכות פרק היה קורא (יז, א) גדולה הבטחה שהבטיחן הקב"ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר (ישעיה לב, ט) נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזינה אמרתי. אמר ליה רב לר' חייא נשים במה זכין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בבי רבנן ונטרי לגברייהו מבי רבנן, עד כאן. ויען כי טבע הנשים רכות, על כן החיוב מוטל על הנשים ללבוש כלי גבר, רצוני לומר להיות לה אביר לב להוכיח בשבט מוסר ולהכות אותו הכאות בטוב גם כי ישוע ויזעק לבלתי שמוע אליו, עד שיסור מדרך הרע וילך בדרך הטוב והישר. ודרך רמז אני אומר, (איכה ד, ח) ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן, רצוני לומר אותן הנשים שמרחמים על ילדיהן לבלתי הכות אותם, הם מבשלות אותם, כלומר ממיתות אותם כאלו היו שוחטים אותם ומבשלים אותם כבשר בהמה חיה ועוף:

ובספר קול בוכים בפסוק (איכה ד, ח) חשך משחור תארם וגו', כתב וזה לשונו, איתא בזוהר פרשת נשא שיש על ראשו של אדם ארבע אותיות ידו"ד שמהם מתעורר האדם ליראה את השם הנכבד והנורא, ולאהבה את שמו הגדול, ולעסוק בתורה ובמצות. מהיו"ד מתעוררת היראה. ומהה"א האהבה. ומהוא"ו התורה. ומה"א אחרונה המצות^הגה"הועל דחילו ורחימו יתבארו הפסוקים, כתיב (תהלים ב, יא), עבדו את ה' ביראה, וכתיב (שם ק, ב), עבדו את ה' בשמחה, כי התורה והמצוה צריכין להיות בדחילו ורחימו, הדחילו יהא ירא אולי מקצר בעסק התורה ובקיום המצוה, והרחימו יתמלא אהבה ושמחה שזוכה לעסוק בתורת ה' ולקיים מצותיו:. ובהיות האדם דבק בקונו, מופיעים ד' אותיות הללו שמהם תוצאות חיים. וזהו לדעתי (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, דהיינו אותו השם שעל ראשי הוא נגדי תמיד, כל מגמת פני הוא שלא יסלקו אותם האותיות מעליו. וזהו (קהלת ט, ח) ושמן על ראשך אל יחסר, שכן ההארה היא מכונה בשם שמן אל יחסר, אל תעשה דבר מה כדי שיסתלק מעליך. וזהו ג"כ (דברים יז, טו) שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עליך, ואל תסיר דעתיך מלהרהר לעולם עליו. וזהו נמי (קהלת ב, יד) החכם עיניו בראשו, כל מגמתו ופניותיו והשגחותיו שלא יסתלק אותו השם מעל ראשו. וזהו שכתוב (ישעיה לח, טז) ידו"ד עליהם יחי'. וכן נמי (זכריה ט, יד) וידו"ד עליהם יראה, כלומר וה' שעליהם יתראה ויתגלה, כדוגמת נתן דצוציתא. וזהו (זכריה ט, יד) ויצא כברק חצו. וכן נמי (מיכה ב, יג) ויעבור מלכם לפניהם וידו"ד בראשם, עד כאן לשונו: