מוסר על דניאל יב:ב

ומצינו ד' מעלות פרטיות לישראל ואלו הן הארץ והתורה והנבואה ותחיית המתים, ונראה לי לפרש ולהוכיח ארבעתם מן הכתוב. הארץ הוא שכתוב (דברים ל״ג:כ״ח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש הזכיר עין יעקב כלו' זרע יעקב כדי שיתבאר מזה כי להם לבדם נתנה הארץ ולא לאומה אחרת ולכך פרט ואמר עין יעקב, התורה הוא שכתוב (שם) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב באר בזה כי לא נתנה תורה אלא לנו שאנו קהלת יעקב, ולכך פרט ואמר קהלת יעקב שלא נתנה התורה אלא ליעקב ולכל המתקהל עם יעקב. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך כדי שלא תבין בלשון מאחיך שיהיו בכלל זרע אדום וישמעאל שהם אחים. ולכך פרט ואמר כמוני כלו' מזרע יעקב כמוני. תחיית המתים הוא שכתוב (שם לג) אף שמיו יערפו טל כלו' אף שמיו של עין יעקב שהזכיר יערפו טל והוא טל שבו עתיד הקב"ה להחיות המתים וסמך לו מיד אשריך ישראל מי כמוך כלו' שאין אומה בעולם כמותכם שתזכה למעלה הזאת, והוא שכ' (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו, לא תבין שיהיו עכו"ם בכללם כי מלת רבים נאמר על ישראל כלשון (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וזהו דבר ישעיה הנביא עליו השלום שאמר (ישעיהו כ״ו:י״ט) יחיו מתיך כו' דבר עמהם לנכח כלו' מתי ישראל, ואמרו במדרש שיר השירים (ב') אני חבצלת השרון רבנן אמרין הארץ אמרה אני חבצלת אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויי' בי שנא' יחיו מתיך לכשיבקשם הקב"ה ממני אני מחזירם לו וארטיב מע"ט כשושנה שנא' (ישעיהו כ״ו:י״ט) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, הקב"ה יזכנו לאותו זמן להמנות בכלל הצדיקים כדי שנזכה לאותה מעלה שכן דרשו ז"ל בכתובות בפרק אחרון (דף קיא:) עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין מירושלים שנא' (תהילים ע״ב:ט״ז) ויציצו מעיר כעשב הארץ:

וְיֵשׁ אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת לַעֲשׂוֹת צֵדָה לַדֶּרֶךְ וּלְתַקֵּן מַעֲשֵׂיהֶם וְלֹא יַעֲלוּ עַל לִבָּם יוֹם מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ. וְהֵם נִמְשָׁלִים כַּבְּהֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן הַמָּוֶת עַד יוֹם הַטְּבִיחָה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים מ"ט:ט"ו) כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ. פֵּרוּשׁוֹ – כַּצֹּאן שַׁתּוּ נַפְשָׁם לִשְׁאוֹל כִּי לֹא יַרְגִּישׁוּ בְּעִנְיַן מוֹתָם עַד בּוֹאוֹ פִּתְאוֹם. מָוֶת יִרְעֵם. אֵין מוֹת הָרְשָׁעִים כְּמוֹת הַבְּהֵמוֹת מוֹת הַבְּהֵמוֹת פַּעַם אַחַת וְהָרְשָׁעִים מָוֶת יִרְעֶה בָּהֶם בְּכָל יוֹם. מִלְּשׁוֹן (מיכה ז':י"ד) יִרְעוּ בָּשָׁן וְגִלְעָד וּמֵעִנְיַן (איוב י"ח:י"ג) יֹאכַל בַּדָּיו בְּכוֹר מָוֶת. כִּי נֶפֶשׁ הָרְשָׁעִים הַהַשְׁחָתָה וְהַהֶפְסֵד יִדְבְּקוּ בָּהּ בְּכָל עֵת עַד אֲשֶׁר תִּשָּׁחֵת וְתִכְלֶה וְתֹאבַד. וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר. הִמְשִׁיל זְמַן תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַבֹּקֶר אֲשֶׁר יָעִיר בּוֹ הָאָדָם מִשְּׁנָתוֹ. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל י"ב:ב') וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ. כִּי אָז יִרְדּוּ הַיְּשָׁרִים בָּרְשָׁעִים כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ (מלאכי ג':כ"א) וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵיכֶם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן יוֹם הַדִּין לִתְחִיַּת הַמֵּתִים. לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ גּוּפָן כָּלֶה וְנִשְׁמָתָן נִשְׂרֶפֶת וְנַעֲשִׂין אֵפֶר תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַצַּדִּיקִים שֶׁנֶּאֱמַר וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים וְגוֹ'. וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל. צוּרָם כְּמוֹ צוּרָתָם וְכֵן (הושע י"ג:ב') כִּתְבוּנָם עֲצַבִּים. כִּתְבוּנָתָם. וְיִקָּרֵא הַנֶּפֶשׁ צוּרַת הָאָדָם. וְיֵשׁ מִן הַדּוֹבְרִים עַל הַנֶּפֶשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּגֶדֶר הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא צוּרַת עִקָּרִית. וּבֵאוּר הָעִנְיָן כִּי נֶפֶשׁ הָרָשָׁע יְבַלֶּה שְׁאוֹל אוֹתָהּ. וְהִיא מִזְּבוּל לוֹ. כִּי הַנֶּפֶשׁ מִן הָעֶלְיוֹנִים מִלְּשׁוֹן (ישעיה ס"ג:ט"ו) מִזְּבוּל קָדְשְׁךָ. וְהָרָשָׁע סִבֵּב בְּחַטֹּאתָיו וְעוֹלֵל לְנַפְשׁוֹ נֶפֶשׁ הַיְּקָרָה וְהָעֶלְיוֹנָה שֶׁהִיא מִזְּבוּל לוֹ. לְבַלּוֹת אוֹתָהּ שְׁאוֹל מַטָּה. וְכַמָּה קָשֶׁה הַמָּוֶת לְמִי שֶׁלֹּא הִפְרִיד תַּאֲוַת הָעוֹלָם מִנַּפְשׁוֹ עַד אֲשֶׁר יַפְרִידֶנָּה הַמָּוֶת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. רְצוֹנְךָ שֶׁלֹּא תָּמוּת. מוּת עַד שֶׁלֹּא תָּמוּת. בֵּאוּר הָעִנְיָן הָרוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיֵּי עַד יְדַבֵּר אֶל לִבּוֹ אַחֲרֵי אֲשֶׁר סוֹפוֹ לַעֲזֹב אֶת הָאֲדָמָה וּלְהַנִּיחַ חֶפְצֵי הַגּוּף וּבְאַחֲרִיתוֹ יִשְׂטְמֵם וְיִטְּשֵׁם. יַעַזְבֵם בַּחַיִּים וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּאֲדָמָה רַק לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה. וְאָז יִהְיֶה לוֹ יוֹם הַמָּוֶת לְחַיִּים שֶׁאֵין לָהֶם הֶפְסֵק.

והנה המזמור הזה נקרא אצל רז"ל הלל הגדול ודרשו בפרק ערבי פסחים (פסחים דף קיח) למה נקרא שמו הלל הגדול אמר רבי יוחנן לפי שיושב הקב"ה ברומו של עולם ומחלק מזונות לכל בריותיו, ועוד אמרו שם וכי מאחר דאיכא הלל הגדול מאי טעמא אמרי' האי הלילא א"ר יוחנן מפני שיש בו ה' דברים יצי"מ קריעת ים סוף מתן תורה שעבוד מלכיות תחה"מ. יצי"מ דכתיב בצאת ישראל ממצרים. קריעת ים סוף הים ראה וינס. מתן תורה דכתיב (תהלים קיד) ההרים רקדו כאילים. שעבוד מלכיות דכתיב (שם קטו) לא לנו ה' לא לנו. תחית המתים דכתיב (שם קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, ומן הידוע כי תחית המתים יסוד התורה כולה ושרש המצות ואותו זמן הוא שמחת הנפש עם הגוף ביחד, שהרי ידוע כי הגוף כלי לנפש ועל ידו היא מראה פעולותיה וכל מה שהנפש זוכה במעשה המצות לעולם הבא עם הגוף היה כי בהיותו מחובר עמה קיימו המצות ואם לא היה לגוף חלק בשכר המצות היה עשוק במשפטו והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ועל כן ראוי שיטלו שכר ביחד כשם שקיימו התורה והמצות ביחד, ויראה לי כי שלמה רמז הענין הזה בספר (שיר השירים ה) הוא שאמר אני ישנה ולבי ער וגו' אמר ישנה רמז לגוף שנקרא ישן כשמת שנאמר (דניאל יב) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וכנהו בלשון נקבה ולא אמר אני ישן לפי שהחומר נמשל לנקבה, וכן המשילו בספר משלי לאשה זרה, ואמר ולבי ער רמז לשכל וכן כתיב (משלי טו) קונה לב. קול דודי דופק במאמר הבורא יתברך. ומלת דודי רמז לנפש וקרא דודי לפי שהצדיק הזוכה לתחית המתים הנה נפשו וגופו הסכימו הסכמה אחת בעבודת הבורא יתברך והנה הם דודים אחים נאמנים אוהבים זה לזה, ואמר פתחי לי רמז לתחית המתים שיקבל הגוף את הנפש בדמיון המלך שרוצה לחזור להיכלו כי כן הגוף היכל הנפש, ומצינו לשון הזה בתחית המתים הוא שכתוב (יחזקאל לז) בפתחי את קברותיכם ואמר אחותי רעיתי הזכיר על הגוף ד' לשונות של אהבה רמז להרכבתו מד' יסודות, ואמר שראשי נמלא טל זה טל שעתיד הקב"ה להחיות בו את המתים, קוצותי רסיסי לילה להשלים המשל, פשטתי את כתנתי הוא הגוף שהוא כתנת הנפש. איככה אלבשנה איך יהיה הפלא הזה ואיך יתכן שאלבש אותו, ואיננו כמסתפק בדבר ח"ו רק כמתמיה על הפלא הגדול של תחית המתים, ואחר שרחצתי את רגלי שנתרחצתי מטומאת הגוף ושיצאתי ממאסרו איככה אטנפם איך יתכן שאחזור באותו טינוף בדרך הטבע, אלא שהוא פלא עצום והוא דבר מלך שלטון. תשובת הגוף דודי שלח ידו מן החור הנה הנפש משתלשלת ובאה מן החור שבכסא הכבוד, ומעי המו עליו זה הגוף ההומה לקראתה, ולשון מעי נאמר על כלל האברים הפנימים שבגוף כגון הלב והכבד אשר כחות הנפש תלוין בהן, ואחר שנתנה הנשמה בהן אמר קמתי אני לפתוח לדודי וידי נטפו מור ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול וידי נטפו מור זהו שכר המצות הנעשות בידים ואצבעותי מור עובר הוא שכר המצות הנעשות ברגלים, כי פי' אצבעותי אצבעות הרגלים, ולפי שהידים והרגלים הם עיקר כל הגוף הזכיר ידים ורגלים. ויתכן לפרש עוד כי הזכירם לענין פנימי לפי שהם ראשית הגוף ואחריתו כי הידים הם ראשית הגוף בהגביהו אותם והרגלים הם אחרית הגוף וזה רמז לקדושת עשר ספירות, כענין רחיצת הידים והרגלים של כהן בשעת עבודה, והנה הנפש מתעלה בהם באותו הזמן, על כפות המנעול הרי הצדיק גופו זקוף ועומד על רגליו מן הקבר שהיה סגור ונעול בתוכו, זהו על כפות המנעול כי שם היה כפות ונעול, והרי שהצדיקים עתידין לקבל שכרם באותו זמן בגוף ובנפש כשם שהיה עמלם וטרחם בעבודת הש"י בגוף ובנפש ויהיו טהורים כמלאכי השרת וחיים וקיימים לעולם, וזהו שאמר הכתוב (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם זה יום הככורים שהוא בעוה"ז. לפני ה' תטהרו בתחית המתים, והוא שאמר דוד ע"ה (תהלים קטז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. והוא שאמרו במדרש בפסוק (משלי ט) טבחה טבחה מסכה יינה זו אסתר שע"י משתה שעשתה נגאלו, ואף ערכה לה שולחן בעוה"ז ובעוה"ב, וכל המועדים בטלים לעתיד לבא וימי הפורים לא יבטלו שנאמר (מגילה ט) וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וגו', ובאור המדרש הזה לפי שהפורים הוא מועד של שמחה וכענין שכתוב (שם) ימי משתה ושמחה. ושמחת הנפש עם הגוף שבאותו זמן לא תתבטל לעולם, והיא היא הפורים שלה בשמחה ובתענוג שאין להם סוף והוא זמן תחית המתים. והנה המעלה הזאת הגדולה והנפלאה המעותדת לנפש שבחה שלמה בחכמתו וקראה אהבה בתענוגים הוא שאמר (שיר השירים ו) מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים: