וְשִׁסַּ֨ע אֹת֣וֹ בִכְנָפָיו֮ לֹ֣א יַבְדִּיל֒ וְהִקְטִ֨יר אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה עַל־הָעֵצִ֖ים אֲשֶׁ֣ר עַל־הָאֵ֑שׁ עֹלָ֣ה ה֗וּא אִשֵּׁ֛ה רֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהוָֽה׃ (ס)
שני לוחות הברית
וכן המחלוקת של הבדלת סימן אחד בחטאת העוף דלרבנן לא יבדיל (ויקרא א, יז) הוא לאו, ולר"א בר שמעון מאי לא יבדיל, אין צריך להבדיל, כמו שאיתא במסכת זבחים (סה, ב). וכן חמץ בפסח לאחר זמנו לדברי ר' שמעון הוא מותר מן התורה (פסחים כח, ב), ולדברי ר' יודא הוא לאו בפני עצמו וראוי להביאו בחשבון. וכן חמץ לפני זמנו משש שעות ולמעלה הוא בלאו, ולר' שמעון אין בו לאו. ויהיו לר' יודא באכילת חמץ שלשה לאוין, אחד בחמץ לפני זמנו, ואחד בחמץ בפסח, ואחד לאו של חמץ שעבר עליו הפסח, ושלשתן ראוין להמנות מפני שזמנו של זה לא זמנו של זה. ובפרק ראשון של קדושין (כא, א) וגאל את ממכר אחיו (ויקרא כה, כה) רשות דברי רבי ישמעאל, ר' אליעזר אומר מצוה ביד גואל הדם חובה, ורשות ביד כל אדם. ר' עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו (מכות יב, א). וכן חלקו האמוראים בקריאת שמע (ברכות כא, א), מהם אמרו קריאת שמע דרבנן ואמת ויציב דאורייתא, ומהם סוברים ק"ש דאורייתא ואמת ויציב דרבנן. וכן (ויקרא כז, כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה, לדברי האומר מנין להיוצא ליהרג ואמר אחד ערכו עלי, מנין שלא אמר כלום. תלמוד לומר כל חרם אשר יחרם לא יפדה, אינו מצוה אלא דין. אבל לדברי האומר לא תשקול מיניה ממונא ותפטריניה, לאו גמור הוא, כמו (במדבר לה, לא) לא תקחו כופר לנפש רוצח, כדאיתא בכתובות פרק שלישי (לז, ב). אלו וכיוצא בהן לדברי האומר חובה הן, הן מן המנין של תרי"ג מצות. ולדברי האומר רשות, אין נחשבין וצריך הוא להביא במנין הזה מצות אחרות במספרם ונשלים עשה במקום עשה, ולא תעשה במקום לא תעשה. וצריך שיהיו הדברים ההם שיביא הוא במנין הזה, אינן מצוה לדברי האומר באלו חובה:
שני לוחות הברית
וכבר טעה זולתינו בזה הענין, אם בעבור שלא השיגה דעתו לאלו העניינים כולם, או שהוא שכח בהם ומנה. אמרו בכהנים (ויקרא כא, ז), אשה זונה וחללה לא יקחו, ואשה גרושה מאישה מצוה אחת, וכבר התבאר לנו בגמרא דקדושין (עז, א) שחייב על כל אחת ואחת אפילו באשה אחת, כמו שנתבאר במקומו (לא תעשה קסז). ואנחנו נרחיב לו התנצלות במנותו זונה וחללה מצוה אחת, כי היא חשב לאו שבכללות, והיה אצלו במחשבתו אמרו אשה זונה וחללה לא יקחו כמו אמרו (שמות יב, ט) אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, ולא ידע כי זה לחלק, וזה אינו לחלק, כמו (ויקרא א, יז) שלא יבדיל. כמו כן באמרו ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וכן אמרו שארה כסותה ועונתה לא יגרע. ולא אתפוס אותו בכמו כן. אמנם מנותו גרושה בכלל זונה וחללה, ושם הכל מצוה אחת. והנה אין לו טענה בזה כלל, שהוא כלומר גרושה בפני עצמה מבואר, והוא אמרו אשה גרושה מאישה לא יקחו. הנה כבר פי' זה השרש הגדול רצה לומר לאו שבכלות. ובארנו ספקותיו והודענו מה ממנו לחלק, ומה ממני ללאו שבכללות לבד שאין חייבים עליו אלא אחת, ושהדבר שהוא לחלק ממנה במצות הרבה, ואשר איננו לחלק ימנה במצוה אחת, ושים זה השורש כולו כנגד עיניך תמיד כי הוא מפתח גדול לאמת מניין המצות, עד הנה דברי הרב ז"ל: