כָּרַ֥ע בֵּל֙ קֹרֵ֣ס נְב֔וֹ הָיוּ֙ עֲצַבֵּיהֶ֔ם לַחַיָּ֖ה וְלַבְּהֵמָ֑ה נְשֻׂאֹתֵיכֶ֣ם עֲמוּס֔וֹת מַשָּׂ֖א לַעֲיֵפָֽה׃
כד הקמח
ובמדרש אמרתי אעלה בתמר אחזה בסנסניו אלו חנניה מישאל ועזריה שהיו זקופין בקומתן ולא רצו להשתחות לצלם הזהב. בסנסניו הם היו סנסני תמר שיצאו מפרץ וזרח שיצאו מתמר. ואמרו במדרש כמה היה נבוכדנצר מפתה לדניאל היה אומר לו לית את סגיד לצלמא לית את חמי מה דהוא עביד, חמי מה דהוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה, מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כה"ג ונתנו לתוך פיו וכנס כל זיני זמר והיו מקלסין לפניו והוא אומר ה' אלהיך כיון דחמא דניאל כן, א"ל את יהיב לי רשותא למיעל ולמינשק הדין צלמא דידך על פומיה מיד נתן לו רשות ועלה, כשעלה השביעו לציץ אמר לו ב"ו אני ושלוחו של הקב"ה אני אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים גוזר אני עליך שתבא אחרי בא לנשקו והוציא בלעו מפיו מן דנחת היו מתכנשין כל זיני זמרא והיו מקלסין לפניו ולא היה עושה כלום מיד נפל הצלם הה"ד (ישעיהו מ״ו:א׳) כרע בל קרס נבו כיון שראו האומות נסים וגבורות שעשה הקב"ה עם חנניה וחביריו היו לוקחין טעותן ומשברין אותן והיו עושין מהן פעמונים וזגים ותולין אותם בכלביהן וחמוריהן והיו ישראל אומרים להם ראיתם למה הייתם משתחוים לקיים מה שנא' (שם) היו עצביהם לחיה ולבהמה. (שה"ש ו) ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו אף אלו נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו. וריח אפך כתפוחים. א"ר אלעזר מאחר שכתוב בהם (דניאל ג׳:כ״ז) וריח נור לא עדת בהון ואת אמרת וריח אפך כתפוחים. ולמה דומה ריחן לריח השדה של תפוחים ע"כ, ומה אלו חמ"ו שמסרו את עצמן לכבשן האש כדי שלא יעברו על לא יהי' לך אלהי' אחרים: לא יהיה לך אלהים אחרים על פני, זו מצות לא תעשה שלא להעלות במחשבה שיש אלוה זולתו והוא כולל שלא למנות על ישראל מלך מקהל גוים שלא להפסיד אמונת האמת שנא' (דברים י״ז:ט״ו) לא תוכל לתת עליך איש נכרי, והוא חייב במצות לא תעשה שנא' (שם) לא ירבה לו נשים ולא ירבה לו כסף וזהב ולא ירבה לו סוסים: