הֵ֧ן כֻּלְּכֶ֛ם קֹ֥דְחֵי אֵ֖שׁ מְאַזְּרֵ֣י זִיק֑וֹת לְכ֣וּ ׀ בְּא֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּדִי֙ הָיְתָה־זֹּ֣את לָכֶ֔ם לְמַעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן׃ (פ)
שמירת הלשון
וּלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחָתָן, שֶׁמּוֹלִיכִין אוֹתוֹ הַשּׁוֹשְׁבִינִין לְהַכְנִיסוֹ לְחֻפָּה, וּבְתוֹךְ כָּךְ פְּגָעוּהוּ רֵיקים וּפוֹחֲזִים, וַיַּשְׁלִיכוּ עָלָיו רֶפֶשׁ וְטִיט וְכָל דָּבָר מָאוּס מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד רֹאשׁוֹ, וְכַאֲשֶׁר יִצְעֲקוּ עֲלֵיהֶם: הֵי, רֵיקִים וּפוֹחֲזִים! לָמָּה תַּעֲשׂוּ כָּכָה? וְאַיֵּה הִשַּׂגְתֶּם כָּל כָּךְ רֶפֶשׁ וְטִיט? הֵם מַרְאִים לַכֹּל, שֶׁהֶחָתָן הוּא מִמְּיֻדָּעֵיהֶם, וְהוּא בְּעַצְמוֹ הֵכִין הָרֶפֶשׁ וְטִיטּ עַד לְמַרְבֵּה. כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה מַמָּשׁ. הָאָדָם בְּעַצְמוֹ עַל יְדֵי חֶלְאַת עֲוֹנוֹתָיו בּוֹרֵא עַל יְדֵי זֶה לְבוּשׁ מָאוּס וְטָמֵא, וּבְעַל כָּרְחוֹ מִתְלַבֵּשׁ בּוֹ, וְלֹא יוּכַל לִפְטֹר עַצְמוֹ מִזֶּה אַחֲרֵי שֶׁהוּא הֵכִינוֹ בְּעַצְמוֹ. וְהוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה נ' י"א): "לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם וּבְזִיקּוֹת בִּעַרְתֶּם, מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם". וּכְעֵין זֶה אָמְרוּ חֲזַ"ל (עבודה זרה כ':): אַל יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם, וְיָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. הוֹרוּ לָנוּ בָּזֶה, שֶׁאִם לֹא הִכְנִיס מִתְּחִלָּה בְּמַחְשְׁבוֹתָיו הַהִרְהוּר, לֹא הָיוּ יְכוֹלִין לְהִתְדַּבֵּק בּוֹ רוּחוֹת הַטֻּמְאָה וּלְטַמְּאוֹתוֹ.