מוסר על רות ג:ג

וכן מצינו ברות המואביה, שעל ידי הצניעות שראה בה בועז, נזדווג לה. ומה צניעות ראה בה, שכל הנשים שוחחות ומלקטות, והיא יושבת ומלקטת, כל הנשים מסלקות את כליהן, והיא משלשלת את כליה. כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנעת את עצמה מהם. כל הנשים מלקטות מבין העמרים, וזו מלקטת מן ההפקר. ועוד צניעות אחרת נמצאת בה, שאמרה לה נעמי (רות ג, ג) ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך וירדת הגרן. והיא לא עשתה כן, אלא (רות ג, ו) ותרד הגרן תחלה כדי שלא תלך בדרך כשהיה מקושטת, ואחר כך (רות ג, ו) ותעש ככל אשר צותה חמותה, כיון שראה בועז כל הצניעות הזה, אמר בודאי זו היא ראויה למלכות, שנאמר (רות ב, יד)ויאמר לה בועז לעת האוכל גושי הלום, ואין הלום אלא מלכות, כענין שנאמר (שמואל ב ז, יח) מי אנכי ומי בית אבי כי הביאותני עד הלום. (רות ב, יד) ויצבט לה קלי, לפי שאמר לה גשי הלום, והיא לא נתקרבת אליו מפני שהיתה בושה, לפיכך ויצבט לה קלי, ומהו קלי, קליל קליל בשתי אצבעותיו, ואף על פי כן כתוב, (רות ב, יד) ותאכל ותשבע ותתר, שהיה מאכלה דרך צניעות ולא דרך גרגרנות. כיון שראה בועז כל מדת צניעות הללו עמד וכנסה והעמיד ממנה מלכים ונביאים.

פרק לה מבואר בו מהמלבושים שמתלבשת הנשמה, והם ג' מלבושים שדיבר בהם מוהר"ר עובדיא המון מרוטנבורק זלה"ה. ומעשה רבי יוסי הגלילי שהיה בא בכל ערב שבת בביתו אחר מותו וחשדו לאשתו שני תלמידים. בירור פסוק יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם (תהלים כב יט). ביאור מאמר "רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותיה". מדרש אגדה וחצת ורחצת וסכת (רות ג ג). פסוק וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים (זכריה ג ג) וכל ההמשך. פסוק שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' (ישעיהו סא י). ענין שאול ודוד כשבאו מלבושיו כמדתו, ופסוק וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף (בראשית לז ג). פסוק אִם אֶרְאֶה אוֹבֵד מִבְּלִי לְבוּשׁ (איוב לא יט). פסוק בְּרָב כֹּחַ יִתְחַפֵּשׂ לְבוּשִׁי (איוב ל יח). פסוק צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי (איוב כט יד). פסוק וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן (ישעיהו נט יז). פסוק אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל (שמואל א כח יד). מדרש אגדה" "עוטה מעיל" על שם וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ (שמואל א ב יט). פסוק ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם (תהלים כט יא). מאמר "מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ. פסוק תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף (תהלים קב א). פסוק בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי (יונה ב ח). פסוק לָבַשׁ בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר (איוב ז ה). ומאמר וְלִבְנֵי אַהֲרֹן תַּעֲשֶׂה כֻתֳּנֹת (שמות כח מ). שתי כתונות לכל אחד בתיקון קושיא חזקה. פסוק אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם (במדבר יז ג). פסוק הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת (יחזקאל יח כ). פסוק נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא (ויקרא ה כא). פסוק אִם יִהְיֶה אֱלֹקים עִמָּדִי כו' (בראשית כח כ). מאמר וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (אסתר א א). ווי לאותם הימים. פסוק יוֹדֵעַ ה' יְמֵי תְמִימִם (תהלים לז יח). פסוק וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים (בראשית כד א). פסוק וַיָּמָת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים (איוב מב יז). פסוק יָמַי קַלּוּ מִנִּי אָרֶג (איוב ז ו). פסוק רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ (איוב יז א). פסוק יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ (איוב יז יא). פסוק כָּל יְמֵי רָשָׁע הוּא מִתְחוֹלֵל (איוב טו כ) והנמשכים. ענין מחדושי התורה שאדם כותב נכנסים מאותם האותיות לנפשו היכלות וחופות בגן עדן.

כביסה כיצד. אסור לאבל לכבס כסותו כל שבעה, אפי' במים לבד. וכשם שאסור לכבס, כך אסור ללבוש המכובסין קודם לכן, ואפי' ישנים, כ"ש אסור ללבוש חדשים, ולא בגדים בלבד, אלא אפי' הסדינין של מטה ומטפחות שמנגבין בהם הידים. ואסור לגהץ בגדיו כל שלשים. וחדשים לבנים אסורים, אם הם של פשתן והן מגוהצין, אבל ישנים אינן אסורין. ואסור בתספורת, ואסור לגלח שער ראשו, כל שלשים, אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו, אפי' בית הסתרים אסור לגלח. ומנין שהאבל אסור לכבס בגדיו ולרחוץ גופו ולסוך, שנאמר וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה ויאמר התאבלי נא ולבשי בגדי אבל ואל תסוכי שמן. ורחיצה בכלל סיכה, שהרי הרחיצה קודמת לסיכה, שנא' (רות ג, ג) ורחצת וסכת. ומנין שהאבל אסור בתספורת, שכן הוא אומר בבני אהרן, ראשיכם אל תפרעו וגו', מכלל ששאר האבלים חייבין לגדל פרע. ואסור ליטול צפרנים כל שבעה, בין ביד בין בכלי.