מוסר על שמות יט:ז

ישנם אנשים גדולים וקטנים שאינם מרגישים חסרון בקרבם, ואף אם מביט בספרי מוסר שמדה זו וזו רעה היא, מ״מ אינו עומד על דעתו שמדה רעה זו נמצאת בו ועליו לתקנה, גם בלבו לא ירגיש לא כאב ולא דאגה ממנה, סימן לא טוב הוא לו, כי כך דרך החולים אם תכבד חוליו לא ירגישה ולא ידע כי חולה הוא, (ועיין בשמונה פרקים להרמב״ם, פרק ג׳). אבל ישנם אנשים ונערים גם במדה כזו, בפנימיותו מתחיל הלב להרגיש כי חסרון זה בו ומתחיל לדאוג ולכאוב, אבל בדעתו ממהר הוא לתרץ א״ע לאמר, הלא אין החסרון בי באופן גרוע כ״כ כמו שמיסר הספר, והמעט שיש בי כמעט מוכרח להיות בי כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וגם זהו שותפו של היצה״ר הוא, ואחריתו זוהם הנפש וחושך הגיהנום הוא. יסוד מחלת שניהם היא, שאינם דורשים מעצמם גדלות, דומה להם שרק הצדיקים הגדולים צריכים לעבוד ולתקן א״ע, וכל איש ישראל כפי שהוא ובאיזה אופן שהוא די לו, כבן סכל שאין אביו מבקש ממנו הרבה ובמעט הטוב שנמצא בו מסתפק. ואף על פשעיו מחפה לאמר, הלא סכל הוא. וטעות גדולה טועה איש כזה. וכבר דברנו לעיל איך על כל אחד לעבוד לעזור ולגלות מן עם ישראל את צדיקיו גדוליו וגאוניו, ואיך השכינה מקוננת על המתרשל. אבל אף אם רק איש ישראל פשוט רוצה להיות, למה זה ישכח מהו ישראל פשוט, ואת התנאי אשר התנה ד׳ עם כל איש ישראל מחוטב עצים עד שואב מים, כשבא בראשית עשיתו אותם לעם ישראל וליתן להם את תורתו לאמור, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגלה מכל העמים וכו׳ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י״ט ז׳) זהו איש ישראל ממלכת כהנים וגוי קדוש, תנאי התנה הקב״ה ועתה אם וכו׳ רק אם כך תהיו, ישראלים אתם ואם לאו ח״ו וכו'.

ואח"כ אלה הדברים דברי תוכחת. גם אלה רומזים שנתקיימו בהם קללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה. בתורת כהנים כתיב (ויקרא כו, מו), אלה החקים והמשפטים וגו'. במשנה תורה כתיב (דברים כח, סט), אלה דברי הברית. אמנם תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך ותתהפך הקללה לברכה, והגלות סיבת הגאולה הגדולה כמו שתמצא בארוכה בפרשיות מטות ומסעי ודברים שסדרתים במסכת תענית שלי, שים עיניך עליו. גם בפרשת בלק ופנחס. ואלה יתהפך לאלה הכתוב במתן תורה (שמות יט, ז) וישם לפניהם את כל הדברים האלה, כי תמלא הארץ דעה, וזה יהיה בזמן משיח. אשר על כן בא הציווי בפסוק (דברים ב, ט) אל תצר את מואב וגו', אל תצר ואל תתגר בעמון וגו'. ופירש רש"י בפרשת בלק (במדבר לא, ב), מאת המדינים ולא מאת המואבים וכו', בשביל שתי פרידות שיצאו מהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצא משיח יתגלה במהרה בימינו אמן:

כתוב בפרשת יתרו (י"ט, ז'-ח'), "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'; ויענו כל העם יחדו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה'".