מוסר על שמות ל:א

וזה לשון הרקאנט"י בפרשת תצוה, ועשית מזבח מקטר קטורת וגו' (שמות ל, א). המזבח הזה היה מזבח הקטורת, שנאמר (שם ז) והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר, וכתיב (שם ח) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. והרמז בו לשכינה, ועל כן היה מצופה זהב, שנאמר (תהלים מה, ח) ממשבצות זהב לבושה. ולשון קטורת נראה לי שהוא לשון ארמית, ועניינו קשר ודיבוק מרכבה העליונה. ועל שהוא מתעלה למדת הדין, כתיב (דברים לג, י) ישימו קטורה באפך. וכתיב (משלי כז, ט) שמן וקטרת ישמח לב, והרמז להלב הידוע שהוא שנאמר בקטורת זרה (ויקרא י, ג) ועל פני כל העם אכבד, שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי. והזהיר שלא להעלות עליו קטורת זרה, כי המצוה והכוונה היא שתתעלה משם לשם הגדול יתעלה לייחד הכבוד והתפארת, ולא יעשוה זרה פן יהיו כבני אהרן. ומכאן תבין למה הקטורת עוצר המגפה, כי היה משלים להם המדה ההיא המכלה אותם. והטעם שתלה הכתוב הקטרת בנרות המנורה הוא סוד, יתבאר בחטא נדב ואביהו בג"ה עד כאן לשונו:

ויש מזבח למעלה ממזבח, דהיינו מזבח החיצון, ומזבח הפנימי, ובכל אחד כתיב (שמות כז, א. ל, ב) רבוע יהיה, והוא יתור כי מאחר שכבר הזכיר שהאורך והרוחב שוה א"כ למה צריך תו למימר רבוע יהיה. אלא רומז לרבוע שלמעלה דהיינו מזבח החיצון לד' מחנות שכינה, מיכאל, גבריאל, אוריאל, רפאל. ולמעלה ממזבח הזה שהוא יותר פנימי הוא ג"כ רבוע, דהיינו ד' חיות הנושאות הכסא, אדם, שור, נשר, אריה, ושם הוא כתר שם טוב, ולמטה כתר כהונה. והזר, רומז (ברכות יז, א) לצדיקים יושבים ועטרותיה"ן בראשיהן ונהנין מזיו שכינה:

ואחר שקרא פרשת היום, יתחיל לומר פרשת הכיור וכו', כי היא העבודה הראשונה. ואח"כ יאמר פרשת תרומת הדשן כמו שכתב השלחן ערוך סימן א'. ואח"כ יאמר פרשת וזה אשר תעשה על המזבח וכו' בפרשת תצוה (שמות כט, לח), עד (שם מב) לדבר אליך שם, כי היא מעין פרשת תמיד וציווי לדורות, כמו שנאמר שם (שם) עולת תמיד לדורותיכם. ואח"כ יאמר פרשת התמיד (במדבר כח, א) וידבר ה' וכו', כמו שהיא כתובה בסידורים שלנו. ונשנית בשביל דברים הרבה שנתחדשו בו כמו שפירש הרמב"ן ז"ל בפרשת פנחס, על כן טובים השנים. ויאמר אחריה פסוק (מלאכי ג, ד) וערבה לה' מנחת יהודה וגו', כמו שכתב הטור סימן מ"ח. ואח"כ יאמר (יומא לג, א) אביי הוה מסדר סדר המערכה וכו', כמו שהוא כתוב באורח חיים סימן מ"ח. ואח"כ רבון כל העולמים אתה צויתנו להקריב קרבן התמיד וכו', כמו שהובא באורח חיים סימן הנזכר. ואח"כ יאמר פרשת מזבח מקטר קטורת (שמות ל, א) עד (שם ח) לדורותיכם, בפרשת סימני הקטורת ועשייתו, כי אחר הקרבת התמיד מקטירין הקטורת. ואח"כ ברכת כהנים, כי אח"כ מברך את העם דכתיב (ויקרא ט, כב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה. אלמא לאחר העבודה ברכה, כן מסיק בגמרא פ"ב דמגילה (יח, א), וכן הוא בבית יוסף סימן א'. וראוי היה לסמוך אל זה פרשת העולה, ומנחה ושלמים וחטאת ואשם כמו שכתב הטור בסימן א', אלא שאין שהות לאומרו בצבור. ואפילו זה שהזכרתי לעיל אין שהות לאומרו בצבור, רק זריזין מקדימין למצוה לעמוד בהשכמה וקוראים פרשת התמיד ביחידות עם כל הנלוה אליה בעלות השחר, ואח"כ יאמרו פרשת העולה והמנחה כו' קודם ברוך שאמר אם יש לו שהות: